אהבה כואבת

00014540420524045אני בת 30+ נשואה מזה 8 שנים, ואנחנו ביחד כבר 16 שנה , יש לנו שני ילדים מקסימים בני 4 ו6.5 יש לציין שהוא הגבר הראשון שלי,עדיין אוהבת נמשכת יודעת שהוא גם אוהב מאוד אך שנינו לא מצליחים לתקשר אחד עם השני,שנינו בתקופה מאוד קשה מבחינה כלכלית, מבחינת עבודה. בעלי איש טוב אך מאוד סגור עקשן,לא חיובי, תמיד כועס ,צריך כל הזמן להבין אותו, לא לכעוס עליו כי אם כן זה מרחיק אותו עוד יותר ,ואני בדיוק ההפך ממנו,חיובית אוהבת אנשים,מדברת על הכל ,פתוחה. הוא מאוד אוהב את עצמו ולא מוכן להקשיב לתלונות שלי ואני מתלוננת הרבה(לא הולך לראיונות עבודה,עזרה בבית ,עזרה עם הילדים) ברגע שאני מנסה לדבר הוא אומר לי שזה לא הזמן והוא יעבוד על עצמו ,הוא לא מוכן ללכת לטיפול למרות שכבר איימתי בעבר על גירושים הבטיח לנסות זה החזיק בדיוק חודש וחזר לסורו ,מה שמטריד אותי זה שכמעט ואין בנינו סקס ,אני היוזמת העיקרית, זה תמיד היה ככה, תמיד הוא הדחיק את הבעיה בזמן האחרון יש לו תרוץ שאני נרדמת, אני אישה מאוד נאה אך מלאה, אני יודעת בוודאות שהוא מעדיף לספק את עצמו לבד ולא להיות איתי.דבר נוסף נטל הבית ב95% נופל עליי, הוא מוכן לעשות שנוח לו שבא לו ולא באופן קבוע וממשוך, הוא יודע להתפנות לדברים שהוא אוהב והוא לא מוכן לוותר עליהם, אך בילוי עם המשפחה בשבת צריך ממש להתאמץ כדי להוציא אותו אם בכלל , בילוי משותף איתי אין בכלל על מה לדבר , תמיד יש לו תרוץ לשלול את העניין בקיצור מאוד קשה לי להתמודד איתו , יש לי רגעים של דכאון והוצאת כעס מיותר על הילדים וזה כואב לי מאוד. אני יודעת שמגיע לי חיים יותר טובים מאושרים ומלאי סיפוק אך אני מאוד אוהבת אותו(לא ברור לי למה? ולא רוצה לוותר עליו.האם אני נורמאלית ???

אישה יקרה.צר לי לבשר לך כי למרות פרק הזמן הממושך שאתם בני זוג בעלך עדיין לא חי בפועל חיי זוגיות ושיתופיות. את מתארת אותו כעקשן ושאינו מקבל ביקורת=לא משתנה ולא רוצה לשמוע.לא רוצה לא צריך.שלא יעזור לך בבית אבל את תפקידיו כבעל או כסתם אדם נורמלי מהשורה המציאות מחייבת.אלא אם כן את עושה את הדברים במקומו כמו קניות תשלום חשבונות וסך כל המטרדים הכלכליים.כשתפסיקי לעשות את מטלותיו את עלולה לגלות כי המקרר ריק וחשבונות החשמל הצטברו.הסירי דאגה מליבך את מטפלת בילדיך מבשלת ומקיימת תפקידך נאמנה. הוא יראה שתפקידו לא נעשה על ידי אחרים ובלית ברירה אם ירצה השם יתעורר. לא קל אבל לפעמים בשביל להפסיק לסבול צריך קצת לסבול.וחוץ מזה הדבר מציל ומועיל לו באותה מידה שזה מועיל לך