מצב איום ונורא

שלום, אני בשנות ה-40 לחיי ונקלעתי למצב הגרוע ביותר בחיי. אני אדם חולה פסיכיאטרי, מצוי בחובות עצומים, חובר תפקוד מוחלט,כמעט ולא יוצא מהבית, מטופל בתרופות רבות להורדת חרדות,תרופות הרגעה ותרופות טיפוליות. אני לא רואה שום מוצא מהמצב האיום אליו נקלעתי. גם שיחות עם פסיכולוג ופסיכיאטר לא עוזרות. אני לא במצב של אישפוז אלא תסכול מוחלט מהחיים הארורים והמצב אליו נקלעתי. לא מסוגל להתרכז,לעבוד או בכלל לעשות משהו עם עצמי. בעברי הייתי אדם מאוד מצליח וכמו קללה נפלה עלי. אין לי כושר התמודדות וכל הנסיונות לא צלחו. אין לי חשק לראות אף אחד,בקושי בקשר עם מתי מעט של אנשים,עובדות סוציאליות,רופאים פסיכיאטריים ותומכים. המשבר נמשך כבר זמן רב ואני צועק הצילו!!!!!!!!!!!!!! אפילו אין לי חשק לאכול,ובכלל אין לי חשק לכלום. יש לי מחשבות אובדניות רבות ולפעמים אני מוצא את עצמי על הסף,ממש על הסף. שיתפתי את הפסיכיאטרית שלי במצב אולם המצב שלי הוא דומה לאישפוז אמבולטורי כאשר אני נוטל את התרופות,אין לי חשק לקום בבוקר ואני מקלל את הרגע שמגיע הבוקר. בערבים כאשר יורד החושך אני מרגיש טוב יותר אך כל הזמן אני חושב שאוטוטו יגיע הבוקר לעוד יום קשה שאינני יודע כיצד להעביר אותו אלא במיטה עד אשר אני קם קצת ועושה כמעט מאומה ומחכה לשעות הערב. "משפחתי" אינה תומכת אלא נהפוך הוא-מערימה עוד יותר קשיים ופשוט לא מבינים את מצבי. החובות מעיקים ויושבים לי על הצוואר , המצב המשפחתי איום ונורא וכל הסיטואציה היא שאני מרגיש כמו מת אבל חי. חי מת-זו ההרגשה. איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה שחוזר על עצמו כריטואל קבוע מידי יום ביומו? ניסיתי כל מיני דברים אך עד מהרה אני שוקע במרה שחורה והמחשבות לא מפסיקות להעסיק את מוחי. אני יודע שאני סובל מדיכאון קשה ובכל זאת אני מחפש את הדרך לצאת מזה ואני חא רואה שום פיתרון למרות שהמוסדות יודעים את מצבי הקשה. איך יוצאים מזה? אנא תשובה. אני צועק וזועק הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אוזן קשבת.....לא יתכן שאין אדם בעולם שלא יהיה מי שיקשיב לו-בעיקר בעת צרה...ושיתוף של משיהו אחר-יכול לפני הכל לעזור לך... בוא ספר לי

תודה לך על היותך מוכנה להיות אוזן קשבת. תודה מקרב לב. לא אוכל לכתוב בפורום כל מה שעובר עלי כי צריך כל כך הרבה מקום עד שזה יכול למלא ספר שלם. עברתי טראומות בחיים ואני מרגיש נענש ע"י אלוהים על דברים שעשיתי. ראי את השעה בה אני כותב את ההודעה הזאת. רק לפני כרבע שעה הצלחתי לצאת מהמיטה לעוד יום בו הבלתי נודע צופן בקרבו. אני מוכן לפתוח את עצמי ולספר, לדבר, לשתף אך לבטח לא בפורום אלא בתכתובת מייל אם ישנם אנשים טובים שיתנו כתובת מייל ואז אתכתב איתם ישירות,מבטיח להתכתב עם כל אחד ואחד. אני מוכן לנסות הכל ובחבד שיהיה לי שביב תקווה,שביב חיים בעולם הזה-עולם קשה , חיים קשים מנשוא עד כדי איבוד תקווה מוחלט. לי כבר אבדה התקווה.

אוזן קשבת כבר?

תודה לך על תשובתך. עדיין לא מצאתי אוזן קשבת אך מה שמשך את עיניי זאת אמירתך "אתה לא לבד". האם גם את באותו המצב? אשמח לתשובה כי הייאוש גדל והולך ובכלל אם אפשרי שתתארי את האמירה שאני לא לבד כי אני מרגיש לבד למרות שידוע לי כי ישנם הרבה אנשים במצב קשה אך כשאני משחזר ומתאר את מה שעבר עלי ועובר עלי אני מרגיש לבד לחלוטין ללא תקוות כלשהן.

קראתי בצער ובכאב את דבריך שנגעו לליבי. אני אשה בת 38 שעברתי מצב מאד זהה למצבך. אני חייבת לומר שקודם כל, ע"מ להתגבר על המצב הזמני-נוראי הזה, עליך להקשיח את הגישה ולא לוותר ולו בשום תחום. גם לי היו בזמנו חובות עצומים שהשאיר לי הבן זוג, כספים לטיפולים קליניים, תשלומים לנושים אכזרים וכו'. אולם, כיום אני מבוססת מאוד וזאת בשל העובדה שלא ויתרתי בשום רובד ונלחמתי בשיניים עם כל הגורמים שהיו נגדי. אתה מספר שחשבת להתאבד. ואז מה? תפתור הכל? מה גם, שלא סיפרת מה הסטטוס שלך, האם אתה חי לבד לגמרי או שיש מישהי שמחזקת אותך? תשתף פעולה עם הגורמים הרפואיים, הם מצויינים. תפגוש אנשים, תכיר ותדבר על מה שמעיק, זה משחרר. אם תרצה לשוחח איתי, אשמח.

אביבה שלום רב, ראשית ברצוני להודות לך על התייחסותך למכתבי. הסטטוס שלי הוא שאני חי לבד ויש לי מספר ידידים/ות שאני משוחח עימם אך אף אחד מהם לא עבר/עובר מצב דומה לשלי כך שההבנה שלהם מוגבלת לאמירות ותו לא. מאוד אשמח לשוחח איתך שהרי עברת מצב דומה אך הבעיה היא לא רק כספית אלא משתרעת על כל תחומי החיים. אשמח אם תשאירי פרטי התקשרות ומאוד אשמח לשוחח איתך. כפי שכתבת:"האם תרצה לקבל עזרה? התשובה היא כן בהחלט.