מצב איום ונורא

ועוד משהו: אין לי כבר חשק לחיות והאמת שאני כבר לא רוצה לחיות. קיים בידי מכתב מהפסיכיאטרית שלי שאני "על הסף" כהגדרתה אולם לגבי אישפוז שללנו את האפשרות כי המחשבות האובדניות הן חסרות כוונות ביצוע ולכן הוגדרתי על ידה כלא מסוכן לעצמי או לסביבה אך אני פוחד שמא אקבל התקף לב או מחלה כלשהיא. האמת שכבר לא איכפת לי מכלום. שמעתי על מקרים רבים שאנשים במצב דומה נטלו את חייהם במו ידם אך אין לי את האומץ לעשות זאת כי אם כן, הייתי עושה זאת מזמן. המצב שלי הוא ממש קשה וחסר מוצא ואני נאחז בדברים קטנים ומחכה שהמצב יעבור אך אני לא חי באשליות ויודע ומנתח את המצב ורואה כי המצב לא יעבור. איבדתי כל תקווה.

שלום ויום טוב. קראתי את מכתבך הנוגע ללב ,ואכן ד"ר אברהם הציעה לך להיות בקשר עם חדר מיון ואני מבקשת מימך כשהמצב קשה ללכת לחדר מיון ולא להשאר לבד בבית. ולהמשך ראיתה שבפורום התגיסו לעזור לך אני מבקשת מכל חברי הפורום להיכנס ולדבר עם האנונימי ולעזור לו, ולך באופן אישי גם מצבים קשים יכולים להקל,אם לא תתיאש ותמשיך במסלול התרופתי והטיפולי ותתמיד!!! אני בטוחה שתיראה הקלה בנתים מבקשת מימך להמשיך לשמור קשר עם הפורום כל כתיבה עוזרת ואתה מתנסח בבהירות בהצלחה.