בעל מסנגר...

איך אפשר להמשיך לחיות אם בעל לו אני נשואה כבר די הרבה שנים, אך לאחרונה זה כבר בלתי נסבל, אתן דוגמא: לי (ולכל אדם נורמלי) יש לעיתים צורך בסיסי לומר משהו רע על אדם מסויים, לפני מי שופכים מהלב אם לא הבעל, הבעל צריך להיות חבר-נפש. הוא לא מוכן שאומר לשון הרע על אף אחד בעולם, הוא מסנגר על כולם חוץ מאשר עלי. פעם ב... אני מרגישה צורך לומר על מישהי שלא מוצאת חן בעיני או פגעה בי- הוא לא מוכן לשמוע שום דבר רע על אנשים, כאילו הוא נשוי לכל העולם ורק לא לאשתו. מה שמוזר הוא, שכשהוא אומר לי דבר רע על מישהו, אני שומעת, לא קוטלת, לא סותמת לו את הפה, אך ההיפך אסור. שאלתי אותו מדוע לו מותר? עונה לי, זה לא קורה אצלי לעיתים קרובות, זה נפלט לי וכד'. כל מילה שאני מוציאה מהפה צריך להיות מחושב, אני לא יכולה להיות חופשייה איתו, הוא טיפוס מאד מאד מאד ביקורתי, שמאסתי בו לחלוטין. אני כל הזמן עצובה במחיצתו, לא זכור לי שאם אי פעם גרם לי לצחוק או לחייך, ממש לצערי לא זוכרת. אם הייתי יכולה מבחינה כלכלית לעזוב אותו הייתי עושה זאת ממזמן. האם זה נורמלי כך להתנהג? ועוד מכריז, שכך הוא, ועלי לקבלו כמו שהוא. חוץ מיזה הוא עוזר בבית, אבא נפלא שדואג, לא מגיע לי לסבול ולהיות עצובה. הוא פתיל קצר איתי, דיברתי וחקרתי אותו, מדוע הוא כך אלי, אין לו מה להגיד. "כך אני"-זו תשובתו.ולא שהוא איזה דוס-חרדי, הוא סך הכל דתי לאומי מאד מודרני. אפילו חרדים אומרים לשון הרע, זה לא נורמלי אם בן אדם לעולם לא יגיד משהו רע. אני לא יודעת מה לעשות, איך ממשיכים??? תודה.

שלום לך, את כותבת "מאסתי בו לחלוטין" הווה אומר שכל מה שיעשה או לא יעשה , התוצאה הסופית תהיה דומה. מאחר ואתם זוג דתי לאומי, הייתי מציע לך להעלות את השאלה בפני רבנים מודרניים באתר שנקרא "מורשת". יש באתר קישור לשאלות ותשובות ויש רבנים לכל דבר ועניין וכן רבנים אשר עונים בשאלות של אישות , שלום בית, גירושין ועוד נושאים שבוודאי תמצאי בהם עניין. בתור אדם שבהגדרתו דתי לאומי מודרני (לייט) מצאתי באתר גם המלצות של רבנים לגירושין מידיים כך שאין המדובר רק ברבני שלום בית. אוכל לומר לך מניסיון חיים אישי,כי אם הגעת למצב שמאסת בו לחלוטין כדברייך, אין שום טעם להמשיך. את כותבת שאם היית יכולה מבחינה כלכלית היית עוזבת אותו. קל לומר וקשה לבצע,אך מצב שבו בן זוג לא סובל את השני, אין שום טעם להישאר ביחד ומבלי לדעת בת כמה את וכמה ילדים יש לך, את בעצמך סובלת מאוד ואין שום סיבה שתסבלי. ייתכן כי אם יגיע המצב שבו "תאיימי" בגירושין, ייתכןם כי אז ישתנה דבר ואם לא אז המסקנה היא ברורה ואין להישאר בכבלים של נישואין ולו למען הילדים. אולם, אני חוזר ומציע כי תכתבי שאלת רב באתר "מורשת" בה תפרטי את הבעיה ותשמעי לעצת גדולים וחכמים ממני. בשורות טובות.