אובססיה

דיון מתוך פורום  זוגיות חברה ותעסוקה

24/12/2002 | 22:09 | מאת: מיטל

שלום. אני בת 26, אני בחורה נאה מאוד ואינטיליגנטית, אך למרות זאת אני מוצאת את עצמי מתחננת בפני חבר שלי לשעבר שיואיל בטובו לראות אותי. היינו יחד כשנתיים, ונפרדנו מכיוון שהוא לא מאוהב בי, פשוט היה לו טוב להיות איתי. בעיקרון ידעתי זאת עוד כשהיינו יחד, אך אני הייתי מאוהבת בו (ועדיין מאוהבת בו) שלא היה אכפת לי כלום, העיקר שהוא איתי. זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. בכל פעם שחבר נפרד ממני, ליבי מתנפץ לרסיסים. אני זקוקה לחבר כמו לאוויר לנשימה. אני זקוקה למישהו שיאהב אותי, וידאג לי, ולהיפך. אין לי חברה טובה או חבר טוב. אני בודדה מאוד. ואני משפילה את עצמי לפניו עד בלי די. למה אני כזו? מה אני יכולה לעשות כדי לא להישבר כל פעם מחדש. אני יודעת שלכל אחד צריכים להיות העיסוקים שלו, אך כשאני מאוהבת - אני אוהבת להיות עם אהובי, ולא בשום מקום אחר. אין בחורים שרוצים את אותו הדבר?

שלום רב, האהבה אינה רציונלית, ולכן אל לך להתפלא שלמרות תכונותייך הטובות - אינך "מבוקשת". גם לא צריך לחפש שם את כללי הנימוס, שמחייבים התיחסות הדדית, ולכן לא כל מי שאת מתאהבת בו - בהכרח חייב להחזיר לך אהבה. והאהבה אינה עובדת על עיקרון הכילים השלובים, ולכן לא כל פעם שאת מגיעה לרמת סיפוק והנאה מהזוגיות - גם בן הזוג שלך חייב להיות עם תחושות דומות. כדאי לך להתבונן לא רק אל עצמך, דהיינו מה את מביאה, נותנת, משקיעה, חווה, וכו' - אלא מה מתרחש אצל החבר שלך תוך כדי כך: מה היו ציפיותיו, רגשותיו, צרכיו, וכו' - ומה הוא הרגיש שקיבל. יתכן שמערכות היחסים שלך מתאפיינות בכך שיש פער בין מה שאת מביאה, לבין מה שבן הזוג שלך יכול ורוצה לקחת. סביר להניח שכדי לא לחזור על דפוסי כשל במערכות יחסים נוספות, טוב יהיה עבורך להסתייע במעורבות איש/ת מקצוע. סדנאות בתחון הזוגיות גם כן יכולים לסייע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה