הומור עם אמת?

שלום רב, אני נשואה טרייה לבחור בגילי. הזוגיות שלנו מבוססת על אמון מלא, שיתוף ואהבה אמיתית. לבעלי ישנה נטייה להומור שלפעמים נראה ציני או אינפטילי בעיניי. לדבריו הוא ואחותו היו מסתלבטים אחד על השניה ושאין בזה שום אמת אלא רק הלצה. לעומת זאת, אני באה מבית שלא צחקו אחד על השני אלא אחד על השני. ואם מישהו צחק עליי אז היתה בזה אמת. לרוב אני מתעלמת מההומור הזה של בעלי אך ישנן הלצות שחוזרות על עצמן ואז עולה בי הספק האם באמת אין בזה מן האמת. קצת מתסכל ההומור הזה. האם יכול להיות הומור שאין בו מן האמת? למשל, אנחנו נשואים חצי שנה והוא מתלוצץ שהטעות הכי גדולה היא להתחתן. בפעמים הראשונות זה לא פגע בי כי יש לי בטחון בזוגיות שלנו ובאהבה שלנו. אך ככל שחזר על זה כך ההלצה הזו התחילה להיות בעלת משמעות עבורי. מתחיל לצער אותי. כשדיברתי איתו על זה הוא אמר שאני כבדה ולוקחת הכל ברצינות. אויי זה מתסכל. הלוואי ולא היתה לו התכונה הזו וההומור שלו היה מצחיק את שנינו בלי "שאריות" האם יכול להיות הומור שאין בו מן האמת? מה לעשות עם זה? תודה, ד"ש

לד"ש היקרה לא ההומור פוגע בך אלא הציניות, שמאחורי ההומור, ואכן קשה למספר וקשה למבחין להבחין מתי הומור הופך להתנהגות צינית שיש בה ריחוק ופגיעה, אשמח אם תנהלי שיחה נעימה ללא אשמות אלא בטון של הצעה כמו למשל "אני מאד שמחה שהתחתנו והייתי שמחה לו גם אתה היית מרגיש כך ומדבר באהבה על הקשר והנשואין שלנו זה מחזק את האהבה שלי אליך." כשאנו יכולים לבטא צורך בהאהבה יש סיכוי גדול יותר לקבל אותה, אל תיפלי ברוחך כל כך מהר את האהבה האמיתית את מרגישה כשאת נימצאת עם בעלך ,באינטימיות שלכם בביחד , שם נוצר הקשר ושם גם בקשי את הנכון לך, זכרי שאין לו כווונה לפגוע בך.