להיות רווקה בת 34 בעולמנו..

שלום, אני בת 34, רווקה, ללא זוגיות, בת בכורה במשפחתי,נאה, משכילה,בעלת הכנסה גבוהה ועבודה מעניינת, נורמלית לחלוטין. פונה לפורום כדי לשתף במה שעובר עלי. לאור מה שכתבתי לעיל, אני נחשבת במשפחתי כ"בעייתית", "עוף מוזר", "חסרת מזל", "אחת שפספסה את הרכבת". ההורים שלי מאוד מאוכזבים שאני לא נשואה ובלי ילדים. אני מרגישה את הייאוש ניבט מפניהם כשהם מסתכלים עלי ואפילו לפעמים קצת שנאה/כעס מצידם על "המצב החברתי" שאליו נקלעו בגללי- כלומר, ההסברים שהם צריכים לתת לסביבה מדוע אני לא נשואה, מדוע הם כבר לא סבא וסבתא וכו'..המצב עוד החמיר לאחרונה כשאמא שלי הציעה לי לחשוב על אופצית הבאת ילד לבד וציינה שהיא "מטפטפת" לאבא בנושא כדי שיקבל את זה במידה וזה יקרה. מבחינה חברתית אני גם לא רווה נחת..מן הסתם כל החברות הטובות שלי התחתנו, הקימו משפחות אבל כדי לקיים חיים חברתיים תקינים (לצאת לקפה, למועדון, לסרט) אני יצרתי חברויות חדשות עם בנות שהכרתי דרך פה ושם וגם כאן החיים לא פשוטים מכמה סיבות: 1. בד"כ מדובר על חברות שמבוססת על אינטרסים בלבד, לא חברות של שנים שיש רקע משותף ולכן רמת המחויבות והאמינות היא לא משהו..לדוגמה: חברה יכולה לסגור איתי על יציאה ואם רבע שעה לפני היציאה יתקשר אליה גבר ויציע משהו, היא תבטל איתי. זה לא קרה עם חברות הילדות שלי. במקרה כזה, אני מעדיפה לוותר ולא להילחם כיוון שאם אתווכח על העניין היא אכן תבוא איתי ליציאה אבל אני יודעת שזה מתוך אילוץ ולא מתוך רצון.. 2. מדובר בחברות בגילי שגם קצת "עייפו" ולכן מעדיפות בילויים של מקסימום קפה/מסעדה,שהם כידוע בילויים נחמדים מאוד אבל אפשרויות ההכרויות בהם נמוכות. מכשאני מציעה להם בילויים כמו דאנס בר, מועדון הן בד"כ לא מעוניינות ובפעמים שכן זה היא לאחר שכנוע ופירוט נרחב של יתרונות מקום הבילוי והאמת, די נשבר לי מזה. בחגים אני רוצה לנסוע ל-4-5 ימים ליעד קרוב בחו"ל וחיפוש פרטנר לנסיעה הפך להיות משימה בפני עצמה..אני מרגישה שיש הרבה דברים שאני לא עושה והייתי רוצה לעשות כיוון שאין לי פרטנר מתאים. כך שהתחושה הכללית שלי היא של חוסר נחת- גם בין בני ביתי..וגם בין חברותי..המזל הגדול שלפחות בעבודה אני קוצרת הערכה והצלחה וכמובן מודה לאל שאני אדם בריא וסה"כ לא חסר לי כלום.. לגבי גבר חדש בחיי- גם בעיני מוזר שעברו כמעט כשנתיים מאז החבר האחרון שלי, ללא הכרות משמעותית. מצד שני, בשנתיים האחרונות גם לא ראיתי כמעט גברים פוטנציאלים עבורי. רוב האנשים בגילי ומעלה- נשואים או גרושים ++..לא יוצא לי להכיר אנשים פנויים (בלי מזונות של 5000 ש"ח) בתווך הגילאים 34-40... וצעיר ממני- לא מתאים לי וגם לא בא לי. היו כמה הכרויות בודדות- גם מפאב, גם דרך האינטרנט שלא צלחו. אמא שלי אומרת לי "את חייבת להתפשר"..כי כמובן היו כאלה שרצו אותי ואני לא..אבל משפט "הפשרה" הוא קל לאמירה אבל קשה לעשייה..איך אפשר להתפשר על משהו שלא נראה לך? שלא עושה לך טוב? שלא מחמם את הלב? שאין רצון טבעי להיפגש? אני לא מאמינה שנולדנו לעולם הזה כדי לסבול! אני בחורה שיש לי מה להציע והתחושה שלי היא שזה סתם "גורל" או "פספוס גורל" שלא הכרתי מישהו שמתאים לי. אני מאמינה שיש שם בחוץ כמה מאות שמתאימים לי, פשוט איכשהו לא יוצא לי להכיר אותם. בכל השבוע אני בעבודה תובענית, כך שאני לא רואה אנשים חוץ מהצוות שאיתי, ובסופי שבוע מתחיל "המאבק" עם החברות- האם יוצאים, אם כן לאן, כאן יש ילדים, שם יש ערסים ולאחרונה אחרי כל השיחות בסוף מוותרים ויושבים בבית..כל אחת בביתה. ברור שגבר מתאים יהווה תוספת נעימה לחיי, כך אוכל לחלוק את חיי עם אדם נוסף וכמובן להקים משפחה. חשוב לציין שאני לא תופסת את המושג חתונה כיעד/כמטרה/ כהר שצריך לכבוש (אחרת הייתי מתחתנת מזמן). מה שחשוב לי מעבר ללהכיר את בחיר ליבי, הוא גם ללמוד להנות מהדרך, מחיי הרווקות שהפכו למאוסים, לסיר לחץ מבעבע, בעיקר בגלל הסביבה שלי.... איך יוצאים מהפלונטר?

לדעתי ולאור מה שכתבת ישנם מספר מכשולים אשר מעכבים/מונעים ממך את הזוגיות המיוחלת כל כך. בראש וראשונה ציינת שאת עובדת בעבודה תובענית,הווה אומר שאת עובדת שעות רבות,מגיעה הביתה עייפה ומותשת ולמרות שאת מצליחה בעבודה את מפספסת שעות יקרות שהיו יכולות להיות שעות של חיפוש בן זוג. שנית,יוצא מדברייך כי את חיה עם ההורים ומניסיוני האישי לחיות עם ההורים בגילך ובכלל בגילאים הללו מהווה סיר לחץ בפני עצמו. דבר שלישי הוא נושא "הפשרה". נכון הדבר כי אינך צריכה להתפשר אך לבטח אינך צריכה להמתין לאביר על הסוס הלבן כי,האמיני לי,הוא לא יגיע כך שתעשי מאזן עם עצמך על מה את כן מוכנה להתפשר כמו גיל למשל,תכירי בוגרים יותר וישנם רבים כאלו שאין להם 5,000 ש"ח מזונות אלא הרבה פחות(בצחוק). אך טבעי הדבר שכשבמדינה בה למעלה מ-30% גרושים וגרושות ובמרבית המקרים מעורבים ילדים,נטל המזונות חל על הגרוש ואת צריכה לקבל זאת. היום הגיל הוא רק מספר כרונולוגי ולכן הצעתי את הפשרה הזו אך ישנן עוד פשרות כגון ,מצב כלכלי,חיצוניות,טונציה של הדיבור ועוד. אני סמוך ובטוח שיש מי שיאהב אותך ויעניק לך גם מבלי שיהיה כליל השלמות כך שאת המאזן הזה את צריכה לעשות בינך לבין עצמך ללא שום השפעה זו או אחרת. אולי למען זוגיות גם תחשבי על צמצום שעות עבודתך כי זה כשלעצמו מהווה מכשול לא רק כשאת רווקה אלא יהווה מכשול גם אם תהיי ב"ה נשואה כי הרבה מאוד גברים לא אוהבים נשים קרייריסטיות שרואים אותן בשיטת המיטה החמה. ועכשיו לכמה דברי עידוד: גיל 34 באיטליה למשל לא נחשב גיל מופלג לנישואין ומרבית הבחורות באיטליה שאותה אני מכיר היטב לא נישאות טרם הגיל הזה. בארץ זה סיפור אחר לגמרי ולא ארחיב כי את יודעת זאת לבד וחווה זאת בעצמך. לגבי ה"חברות" גם זה טבעי כי , כפי שציינת,רובן נשואות ועסוקות בחייהן ואין להן זמן כפי שהיה להן בזמנו. את צודקת ואני מצדיק אותך במלוא מאת האחוזים באומרך כי אין חברות אלא אינטרסים וכך המצב לצערי ולצערך. חיי הרווקות אכן מאוסים אך הם דומים להפליא לחייהם של הגרושים והגרושות שבעצם גם הם חיים חיי רווקות בעל כורחם כך שאת נמצאת ב"חברה טובה". אני יודע שנחמת רבים היא נחימת טיפשים אך דעי כי יש המון כמוך.לא שזה מנחם אך זה המצב. להביא ילד בצורה צלאכותית לא ישרת לך את מטרת הזוגיות כי ילד הוא לא זוגיות אלא מחויבות ללא תמיכה וללא עזרה ויהיה לך קשה מאוד להתמודד עם זה לבד כך שלדעתי,נושא זה צריך לרדת מהפרק ומהר. זה שההורים שלך רוצים להיות סבים ושיהיו להם נכדים זה מובן אך זה לא צריך לבוא על חשבונך בשום פנים ואופן. הפלונטר שאת מתארת הוא טבעי אך יוצאים ממנו אך ורק ע"י ויתורים ושינוי אורח החיים,לא באופן קיצוני אך בהחלט דרוש כאן שינוי באורח החיים ובתפיסתך את מהלך חייך. קצת צרם לי כשכתבת שגבר יהווה תוספת נעימה חייך. אין כמו זוגיות ולא הייתי מגדיר זאת כתוספת אלא ,בניגוד לדעתך,כיעד/מטרה שיש לעשות הכל על מנת להשיגה אחרת תתעוררי באותו המצב בגיל 40 וגם יותר מכך ולא חסרות רווקות שפיספסו את העיתוי/רכבת והן מבכות על כך השכם והערב אך זה כבר מאוחר מידי. לסיום, שני את מהלך החשיבה ואת אורח החיים ואני מאמין שכך תוכלי להגיע ולהשיג את מטרתך המיוחלת. אם אוכל לעזור אזי הינך מוזמנת לכתוב ואשתדל לענות כפי הכרתי וניסיוני.

אני רוצה רווקה בת 34 אני גר בקיבוץ נתיב הלייה ליד בית שמש אני בן 30

אני רווק בת 30 אני רוצה בת 34 אני גר בקיבוץ נתיב הלייה ליד בית שמש

ותתנחמי בכך שיש גם צרות שלא עוברות בחתונה הן רק משדרגות את עצמם בתוספת של כמה פלונטרים קשים לפרימה במיוחד.ועכשיו ברצינות.אם ואת זה כדאי לך לברר את אדם מציאותי אז לא אל תיתפשרי במציאת בן זוג אני מאמינה שלהתפשר על מישהו שלא מושך אותך בכלל או מישהו דביל שאין לך שום הרגשה של קשר יכולת לעשות כבר מזמן.יש נשים פחות מוצלחות ממך שהתחתנו כבר ויש כאלה שעדיין לא מצאו את בחיר ליבם. ממכתבך עולה שאת אישה צעירה עם הרבה חדוות חיים שחיה בסביבה קצת עייפה ואולי גם את קצת מותשת מהחיפוש הכה טבעי של מציאת פרטנר לחיים.הרבה כמוך אך שלא כמוך המתפשרות מנסות את מזלם עם זה ועם זה ולמרות שהן מרגישות שאין פה כלום ואולי גם הוא מרגיש כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ואז לעיתים הן מתמסרות ואז נפגעות או שיוצאות עם אדם שבקושי נראה להן ומגלות שסתם ביזבזו כוחן מרצן או זמנן. עצתי לך שתסירי דאגה מלבך אל תיסגרי.במידה ואת טיפוס שנהנה מחברת אנשים אז תיהני מההכרות אם אם זו לא תוביל לחתונה והעיקר אל תילחצי.אנרגיות של אישה לחוצה רק מבריח את הגבר הישראלי המצוי.אני יודעת שמאז גיל 20 התבגרת בעוד כמה שנים אך דווקא בבחירת אהבה שיקול דעת עם יותר מידי פרמטרים הורס לדעתי את ההתלהבות והספונטניות שהיו אופייניים בגילאים מוקדמים יותר.לסיכום הכרתי מישהי שהתחתנה בערך בגילך עם אדם רווק ומאוד מבוסס כלכלית אך משיכה מינית בקושי אם בכלל היתה הם לא מרוצים אחד םהשני כלל אז אולי יש לה ילד ובית אך יש בעיניה מבט כבוי של אחת שהתפשרה קצת יותר מידי. ועוד משהו לעניות דעתי העניה אדם שהוא עמוק ואינו שטחי בעל נפש ורוח רחבה יהיה לו יותר קשה למצוא את נשמתו התאומה מאשר אדם שכל חייו רואה טלויזיה ומפצח גרעיני אבטיח להנאתו. בהצלחה רבה לך ושימי פס על כולם

אני חושבת שדבריה של מזדהה דיברו בעד עצמם. יש בחברה הישראלית אג'נדה של נישואים והבאת ילדים ששוברת הרבה נפשות רכות של אנשים שלא מצאו עדיין את שחיפשו- וכמו שאומרת מזדהה נכנסים ללחץ שרק הופך ת הענין לסבוך יותר- הן בשדר שדוחה והן לגבי התפשרות מיותרת. החברה הישראלית היא חברה שבטית שעובדת עם דפוסים מאוד מיושנים אודות מהם חיים נורמלים, וממש לא מפרגנת לחריגים שבה. מוסד הרווקות מאוד מושמץ- ברמה החיצונית משום שכאילו הוא מבטא איזה חוסר הגשמה של החלום הישראלי הלאומי. ברמה היותר עמוקה ונסתרת- זה פשוט תוצאה של חשש פרימיטיבי מבגידות, וקנאה בחופש המיני וגם- בחופש הבחירה. המון אנשים נשואים עשו טעויות נוראיות בבחירה, הולכים ברחוב רואים רווקים ואומרים לעצמם - הייתי יכול אולי להיות חופשי ולבחור מחדש. הרווק יכול לפרש זאת- הם בטח מרחמים, מלגלגים עלי. בקיצור- מהרגע שאת לוקחת את נושא הזוגיות כאישיו שלך ולא כאיזה תכתיב חברתי שמראה הישג או כשלון- את גם תהיי פחות אומללה, וגם תעשי בחירה שמתאימה לך ולא מתפשרת. הרבה פעמים אפשר לדמיין מציאות מדומינת עם אדם לא מתאים- ותאמיני לי זה אסון הרבה יותר נורא. בן זוג לא מתאים נותן תחושה של להיות אסיר ומאוד מסובך אח"כ להשתחרר מהאזיקים האלה. אז תשמחי לפחות שאת עדיין חופשיה ואולי לעשות בהמשך בחירות נכונות שמתאימות לך ולא לאף אחד. אינדבידואליות מאוד מאיימת על הסביבה- קחי את זה בחשבון כפרשנות אפשרית.

וואו אם הייתי כותבת הודעה הייתי מנסחת אותה בדיוק כך. כל השוני בינינו הוא שאני בת 32. אם תרצי את מוזמנת ליצור קשר, אולי נוכל לעזור אחת לשנייה [email protected]

אני רוצה להכיר בחורה בת 34 אני גר בקיבוץ נתיב הלייה ליד בית שמש