זוגיות במשבר

שלום, אני נשואה זה 13 שנה אחרי הכרות של למעלה מ- 7 שנים - סה"כ 20 שנה יחד. יש לנו 3 ילדים וכרגע בהריון רביעי. עברנו משבר לפני כשנתיים שנמשך למעלה משנה וחצי שקשור לנושא דיור הכולל את חמתי איתנו (מאז נישאנו) - חילקנו דירה והיא היתה חיה בצד אחד אנחנו בצד השני. לאור המעבר גיליתי דברים על חמתי שגרמו לי להטיל ספק ביחס החיובי שהפגנו כלפיה כל השנים עד כדי כך ששמנו צרכיה לפני צרכי המשפחה שלנו. יש לציין שיש לבעלי עוד 8 אחים אך מלוא כובד הטיפול בה נפל עלינו - משפחה צעירה עם ילדים קטנים. לאחר המעבר בגלל קשיים - נאלצה לגור איתנו ממש (אותו מטבח, שירותים, מקלחת) למשך שנה - בתקופה זו למדתי להכיר אותה כמו שלא הכרתי אותה קודם - הבנתי שהיא מניפולטיבית, משתמשת ב"בריאות הרעועה" שלה למשוך תשומת לב ובפועל אין לה כלום לאחר בדיקות רבות ומרובות (MRI, CT ומיפויי לב לאורך שנים - כל פיפס קטן שהיא חווה מכניס אותה להיסטריה). היא ממציאה מחלות וגורמת לאישפוזים כשבפועל הכל לצורך תשומת לב. גיליתי שהיא אגואיסטית שחושבת רק על הצרכים שלה - כשלא מעניין אותה על חשבון מה זה מגיע. בגללה גרנו במשך 4 שנים בבית קטן מידי עבורנו תוך כדי שהיא לא הסכימה שנשכור דירה אחרת - היא התעקשה לבוא איתנו - לא הסכימה שנקנה לה דירה אחרת - גם לא הסכימה לעבור לגור אצל בנותיה האחרות שגרות בקיבוץ ושמימנו דירה עבורה למעלה משנה - אולי בתקוה שתשנה דעתה. יוצא שלאחר קשיים מרובים למכור דירה - רכשנו בית ישן ובו יח' נפרדת שלקח הרבה זמן לשפץ. במהלך השנה היא התעלמה מבקשות שלי ממנה - כמו לא להוריד כביסה שלי, התערבה לי בנושא המטבח ועוד כל מיני קטנות כאלו שהעבירו אותי על דעתי. נכנסתי לאט לדכאון - בוכה בכל המקומות בהם הייתי לבד - שיתפתי את בעלי אך הוא היה תקוע בין הפטיש לסדן - בנוסף אני זאת שרחמתי על חמתי יותר ממנו, והושפעתי מההצגות שעשתה (דכאון - עד שלא מצאנו פתרון שכלל גם אותה) התייחסתי אליה כאל אימי - ואני זאת שבסופו של דבר לחצתי לקנות את הבית בגלל שכבר רציתי פתרון לאור העובדה שהילד האמצעי היה אמור לעלות לכיתה א. הפסדנו המון כסף בתקופה של צניחה הדולר (הבית נמכר בדולרים) ואח"כ רכישה בשקלים. - זה הרקע - נכנסנו לסחרור בזוגיות - רציתי להתגרש בשביל להפטר מחמתי - לא יכולתי לסבול אותה יותר. התחלנו יעוץ זוגי - שמפאת המורכבות של העניין הרגשנו שהוא בזבוז זמן. תוך כדי כל זה - בעלי הפעיל עלי לחץ במשך שנה וחצי לילד נוסף שאני לא רציתי (ההריונות מאוד קשים לי - והטיפול בקטנים נופל אך ורק עלי) בגיל 40 לא רציתי לחשוב על זה. בעלי עשה עלי מניפולציות שכללו את ילדנו (האם אתם רוצים עוד אח) וכו'... לאט לאט התחלתי להתחשב בדעתו. התחלנו לקיים יחסי מין לפי שיטת הימים הבטוחים - כמאין רולטה רוסית. חודשיים לפני שנכנסתי להריון - חשבנו שנקלטנו - ובעלי הביע אכזבה גדולה כשבסוף הסתבר שלא נכנסתי להריון. הכל תוך כדי משבר - שמגיע כמעט לכדי גירושין. במריבה אחת - מעט לפני שנכנסתי להריון - הוא טוען שאמר לי ששינה דעתו וכי אינו רוצה ילד עד שלא נדע לאן יחסינו מובילים (הדבר עלה כשהציע שאחפש עבודה אחרת - ואמרתי לו שזה לא רלונטי עד שלא נחליט בעניין הילד הנוסף אותו הוא רוצה) בעקבות תשובתי זו היתה מריבה גדולה והוא הלך לאחותו - יום לפני כן אמר לי שהוא רוצה ילד איתי או בלעדי. לי לא זכור ביום המריבה שאמר ששינה את דעתו - היתה התפרצות מאוד גדולה ופשוט לא זוכרת מה אמרנו זה לזו בלהט הרגע. המשכנו בנושא המין בשיטת הימים הבטוחים. לאורך השנים השתמשנו בקונדומים למניעת הריונות - כלומר האחריות היתה עליו אם מחפשים אחריות. כשנכנסתי להריון - חשבתי שאני עדיין בתקופה הבטוחה - וכשהוא שאל אותי אמרתי לו שזה בסדר - טעות מבחינתי. עכשיו כשאני בהריון - הוא לא רוצה את ההריון - והוא לחץ עלי להפיל יותר מפעמים ספורות. אמר גם שבמידה ונתגרש - לא ישלם עבורו מזונות - כולו עלי. במשך כל התקופה החלטתי לשנות גישה ולשים את המשקעים שיש לי מול חמתי בצד - מתוך הבנה שזה פוגע לי בכל מערכות החיים. ההריון גם משך את תשמות ליבי - ואני התמקדתי בנושא זה. בעלי טוען שאחרי ההריון כשאני לא אצטרך אותו אחזור להתנהג לא בסדר - ואני מצידי נמצאת במקום אחר כבר - מרגישה שעברתי את התקופה הקשה. הוא לא מבין שההתנהגות שלי נבעה ישירות מהמצוקה והדכאון שחוויתי - בנוסף גם הוא לא היה שיה תמימה - ורבנו לעיתים קרובות ואמרנו דברים ששנינו לא היינו צריכים לומר - אך הוא לא מסוגל כנראה לסלוח לי. לפני יומים אמר לי שגנבתי לו זרע!! מאוד נפגעתי ממנו. לא רציתי אל ההריון הזה - והוא נוצר מההשפעות שלו ובגלל שבאתי לקראתו - ועכשיו הוא משנה עורו. בנוסף היה שותף פעיל ואם שינה דעתו היה צריך להתעקש לשהתמש בקונדומים כימים קודמים - דבר שלא עשה. עכשיו מפעיל את מלוא אחריות ההריון עלי. בנוסף, לאורך השנים אני לא מספיק טובה בשבילו (לא במיטה, לא בבית, לא בתור בן זוג, לא בתור אמא לילדיו) דבר שנרמז מהביקורת שהושמעה באופן תדיר ומהתנהגותו. היום אומר במפורש שיכול היה להשיג חכמה תקשורתית ומתאימה ממני עבורו. אני מתוסכלת מאוד - לאחר תקופה של רגיעה שנמשכה מס' חודשים - שחשבתי שעלינו על דרך המלך ואולי נוכל לחזור לחיים נורמאליים - אני מרגישה שהייאוש שוב חוזר לחיי - מרגישה שאינני רוצה לחלוק איתו יותר את חיי ושאין לי עתיד איתו - יש יותר מידי מסרים שלילים ממנו אלי + חמתי שנמצאת בפרצופי כל הזמן. אני פשוט מרגישה שאין לי כוח יותר להתאמץ - אם הוא חושב שהוא יכול למצוא יותר טוב - מי אני שאמנע ממנו חיים טובים יותר. כל מה שאני מבקשת זה לחיות את חיי בשקט ולגדל את ילדי בלי ה- STRESS שמלווה אותי בחיי הזוגיים. אשמח לעצה. סליחה שזה יצא ארוך!