הצילו!

לא יודעת למי אני כותבת ולמה, רק יודעת שלא יכולה להמשיך ולהסתיר את המצב. באמצע שנות השלושים לחיי שנואה* (נשואה, יצא לי שנואה והשארתי את זה כנראה לא סתם...) 4 שנים +1 הוא מבוגר ממני(קצת יותר מעשור)סהכ ביחד6 שנים. מתחילת הקשר בעיות באינטימיות מהצד שלו(אין חשק, אין זיקפה וכו') המון דיבורים סביב זה התלבטויות לגבי המשך הקשר אחרי הבנה שזה לא ישתנה ואולי אף יחריף! במהלך הקשר הרבה עליות וירידות קיצוניות יש לומר. למרות הכל ישנים ביחד מחובקים...התחתנו....... לפני שלוש שנים נכנסתי להריון מתוכנן לא אכנס לקושי של העניין כאשר יש בעיית זיקפה! רק אוסיף שזו הפעם האחרונה שקיימתי יחסי מין! כל ההריון עד היום ישנה לבד באלכסון מחבקת כרית, מיותר לציין שלא מרצון שלי..... כועסת על עצמי שהגעתי למצב הזה, עוד יותר כועסת שלא מסוגלת לקום וללכת!! לא מסוגלת! למרות כל הקושי ואינסוף איזכורים ממנו שלא מעוניין בי, הרגליים קפואות! קשה לי!!!קשה לי לא קיבלתי חיבוק אהבה שנים, שכחתי מה זה... אין לי כוחות להרים את עצמי, להציל את עצמי ואת האוצר הקטן שלי. לזכותו אומר שהוא אבא נפלא ואוהב! איך עושים את זה? איך אוספים כוחות בכדי להמשיך לחיות??