בעיה חברתית מסובכת

שלום, אני רוצה להתייעץ בנוגע לבעיה חברתית מאוד מורכבת וקשה. זה סיפור ארוך אבל מאוד חשוב לי שתנסו לעזור, כי אין לי את מי לשאול ואני באמת לא יודעת מה לעשות... כדי להבין את המורכבות של העניין אני אתחיל בלספר את הרקע- אני בחורה בת 20. יש לי שתי חברות טובות (בנות גילי) בשם מיכל ואורית. בין שתיהן היה תמיד קשר מאוד מיוחד וקרוב- כבר בגן הן היו צמודות אחת לשנייה ועשו הכל ביחד. עם השנים, ככל שהן התבגרו הקשר שלהן רק התהדק ונהיה יותר משמעותי. הן תמיד היו באותה כיתה, כל חברותיהן היו משותפות והן גם גרות בשכנות. הן היו החברות הכי טובות עד כיתה י"א,- עד שקרה הדבר ששינה את המצב. כשהיינו בנות 17 הן התחילו להתנדב יחד במד"א. נוצר קשר טוב ביניהן לבין נהג אמבולנס שפגשו במקרה, ומיוזמתו, הן עשו איתו משמרות קבועות, מס' פעמים בשבוע. הן ממש קפצו על המציאה כי עד אז הן התקשו מאוד להשיג משמרות. הנהג, שהיה נשוי ומאוד נחמד ומתחשב, גרם להן לבטוח בו, ומהר מאוד נוצר בין שלושתם (ובמיוחד בינו לבין מיכל) קשר קרוב. הוא שיתף אותן בבעיות שלו עם אשתו וסיפר להן דברים מאוד אישיים, הוא גם עודד אותן להיפתח ושאל שאלות מעט חודרניות. הן הבינו שמשהו פה לא בסדר אך התעקשו להישאר איתו כי הן מאוד אהבו את ההתנדבות במד"א ובזכותו התאפשר להן להתנדב בקביעות. (הוא גם היה מעביר מלמד אותן חומר מיקצועי, מקפיץ אותן הביתה בסיום המשמרת וגם נותן להן לנהוג ברכבו האישי, וכל אלה הקשו עליהן להתרחק ממנו). הנהג הראה יחס מועדף למיכל, הוא לא הפסיק להחמיא לה ולהתפעל ולהעריץ את המראה שלה ואת כל מה שהיא עושה. במקביל ובהדרגה הוא גם "ירד" על אורית והשפיל אותה, התמקד בנקודות החלשות שלה וגרם לה להרגיש חוסר ביטחון קיצוני, שרק בעזרת טיפול היא הצליחה להתגבר עליו. (אני מניחה שהוא עשה זאת במטרה להעצים את חברתה). מיכל, שהיתה צמאה ליחס אוהב, מאוד נהנתה מההערצה שלו, והייתה מסונוורת. היא העדיפה לעצום עיניים ולהתעלם ממה שקורה- גם מהערצתו הגלויה של הנהג ומחיבתו המוגזמת וגם מהיחס הפוגע והלא הוגן שניתן לחברתה. כשכבר לא היה אפשר להתעלם מהיחס המזעזע של הנהג כלפי אורית ומיכל היתה מראה סימנים של אי נוחות, הוא מייד היה מפסיק ומשנה את התנהגותו, אך בהדרגה שוב היה חוזר ליחסו הפוגע. אורית ואני (מהרגע הראשון הן שיתפו אותי בכל מה שקורה, כך שהייתי מעורבת) ניסינו להסביר למיכל שהנהג רואה את הקשר בינה לבינו כקשר זוגי, אך היא היתה מתעקשת שזה לא נכון ושאנחנו מגזימות. בתקופה הזאת הקשר בין אורית למיכל הסתבך, הן היו רבות ומתווכחות הרבה, והתרחקו אחת מהשנייה. באיזשהו שלב אורית לא יכלה לסבול את זה יותר והפסיקה לבוא למישמרות (היה לנו קשה להגיע להחלטה הזאת, כי ידענו שזה ישאיר את מיכל והנהג לבד, ושהקשר שלהם בוודאי יתהדק, אבל לא היתה ברירה.) בנקודה הזאת הקשר בין מיכל לאורית נותק, הן כבר לא דיברו יותר (גם בבית הספר הן התעלמו אחת מהשנייה). זה העציב מאוד את מיכל, אך בשלב הזה היא כבר היתה מאוד מחוברת לנהג ולא יכלה להיפרד ממנו. המשך הסיפור שלה הוא ארוך ועצוב, אני אומר רק בקצרה שהיא היתה מבלה איתו את רוב זמנה, כשהוריה גילו את זה היא רבה איתם ונאלצה לעזוב את הבית, ובמשך חודשים גרה אצל חברה. היא הסתגרה בפני כולם והוא תמך בה כלכלית ורגשית והפך להיות מרכז עולמה- דבר שהיקשה עליה מאוד לעזוב אותו. בהמשך הוא גם התגרש מאשתו. לאחר שנה בערך היא הצליחה לעזוב אותו ולבנות לעצמה חיים חדשים, אך פגיעתו בה מאוד קשה ומשפיעה עליה עד היום. (מאוחר יותר התברר לנו שכל מילה שהוא אמר היתה שקר, בעזרת הסיפור שהוא המציא הוא ניצל את מיכל וגרם לה לשקר לכולם ולעשות דברים שמנוגדים לאופי שלה, ושהיא מתחרטת עליהם מאוד) היא מאוד מצטערת על כל מה שהיא עשתה- גם על הקשר איתו וגם על שפגעה באורית כ"כ קשה. לאחר שנתיים שבהן מיכל ואורית לא דיברו, מיכל העבירה דרכי מכתב לאורית שבו היא התנצלה והביעה את רצונה לחדש את הקשר. הן התכתבו במשך כמה חודשים ומיכל הסבירה לאורית חלק ממה שעבר עליה, אך לאורית היה מאוד קשה לקבל את מיכל, לפי דבריה- השוני ביניהן מרחיק אותן מאוד. השנים שעברו מאוד ביגרו ושינו אותן, וכל אחת התפתחה לכיוון אחר, היום הן מסתובבות בחוגים שונים וצורת החיים שלהם שונה. היא הסבירה למיכל שקשה לה לחדש את הקשר עכשיו והוסיפה שהיא חושבת שמתישהו הן כן יחזרו להיות בקשר. מאז עברה שנה. במשך הזמן הזה שמרתי על קשר טוב עם אורית ומיכל ודיברתי עם כל אחת מהן בנפרד על רגשותיה בנושא. למיכל מאוד כואב שאורית מסתייגת מפניה, והיא מאוד רוצה לחדש את הקשר איתה. אורית נרתעת מזה מאוד, היא אומרת שאין לה כרגע רצון להיות בקשר עם מיכל, היא הגיעה למסקנה שאף פעם הקשר שלהן לא היה קשר בריא. ובאמת- תמיד הן היו מאוד תלויות אחת בשנייה, אבל בנוסף לזה אורית מרגישה שמיכל היתה שולטת בה (בצורה לא מודעת). כמובן שהיא לא שואפת להחזיר את הקשר שהיה להן לקדמותו, אבל ההיזכרות בהיבטים השליליים של הקשר שלהן מרתיעה אותה. חוץ מהסיבה הזאת, כשאורית חושבת על מיכל היא קודם כל נזכרת בתקופה האחרונה שלהן כחברות- שבה מיכל שיקרה לה ונטשה אותה. החוויות השליליות מתגברות על החיוביות וזה ממש לא נותן לאורית חשק ליצור קשר עם מיכל. היא גם מתמקדת בתכונות הלא טובות שיש במיכל, ואומרת שבגללן היא לא רוצה קשר איתה. אמרתי לה שזה מגוחך, כי לכולנו יש תכונות טובות יותר ופחות, ולא יכול להיות שהיא מתמקדת בלא טוב שבה, אבל היא ממשיכה להגיד שהיא לא רוצה קשר עם מישהי שיש בה תכונות כאלה. -היא אומרת שמיכל יכולה להיות צבועה לפעמים, ומנסה כל הזמן למצוא חן ולעשות רושם. ובאמת התכונות האלה תמיד היו קיימות בה אך בכלל לא בצורה בולטת, במשך רוב הזמן כמעט ולא הרגישו בהן. אבל בתקופה של הקשר עם הנהג הן מאוד הוחצנו והובלטו- וזה מה שאורית זוכרת. הסברתי לה שמיכל מאוד השתנתה ב-3 השנים האחרונות ושהיום היא בכלל לא כזאת, אבל היא לא מוכנה לקבל את דעתי ואין לה חברות אחרות שנמצאות בקשר עם מיכל, ככה שאין איך לאמת את מה שאני אומרת. בזמן האחרון אני מרגישה שהמצב הזה לא יכול להימשך, כבר 3 שנים אני נמצאת ככה בין שתיהן ובשנה האחרונה גם מנסה לגשר ביניהן, אבל אין שום תוצאות, אורית עדיין מרגישה שהיא לא רוצה עכשיו קשר עם מיכל (בטענה שהיא לא חסרה לה ושאין לה כוח ורצון להיכנס לזה ולשנות את המצב שנמשך כבר תקופה כ"כ ארוכה) אבל כמובן שעדיין מיכל חשובה לה, הן בכל זאת היו צמודות אחת לשנייה 17 שנה... אני מבינה אותה- ליצור קשר עם מיכל באמת יפתח פצעים ישנים ויהיה ממש לא קל. (דרך אגב, אורית אומרת שמבחינתה הסיפור שהיה עם הנהג נסגר מזמן ושהיא כבר לא פגועה או כועסת, ומיכל אומרת אותו דבר) ומצד שני- אורית מאוד חשובה למיכל והיא לא יכולה לשכוח ממנה. המצב היום הוא שכשקורה שהן נתקלות אחת בשנייה הן מתעלמות ומנסות לא ליצור קשר עין ולהראות סימני זיהוי. המצב הזה מאוד לא נוח ומכאיב גם להן וגם לי. אני לא יודעת מה לעשות- לשהשלים עם מציאות כזאת, אני לא מסוגלת. בלי קשר לכאב שאני מרגישה כשאני רואה את הניכור ביניהן, מאוד קשה לי לראות כמה זה עצוב וקשה למיכל- שלא מוכנה לוותר על אורית ושהדחייה שלה פוגעת בה מאוד. אני רואה שככל שעובר יותר זמן, יותר קשה לאורית לחשוב על קשר עם מיכל. הזמן שעובר לא מרפא, אלא להיפך- מגדיל את הפער והמרחק ביניהן וגורם לאורית להתרגל לחוסר נוכחות של מיכל בחיים שלה. לכן אני מרגישה שאם אני לא אעשה משהו- המצב ישאר כמו שהוא ואורית ומיכל רק יתרחקו אחת מהשנייה. השאלה היא איך צריך לפעול? מה אני יכולה לעשות בשביל לעזור לאורית להתגבר על הדחייה והחששות שלה? (היא לא מוכנה ללכת לטיפול כי היא מתעקשת על זה שזה נגמר ונסגר מזמן, ושהסיפור הזה מאחוריה, היא אומרת שחוסר הרצון שלה לקשר כרגע לא נובע מהצורה שבה מיכל התנהגה כלפיה במד"א) אני מרגישה מצד אחד אחריות גדולה- כי אני הבן אדם היחיד שבקשר טוב עם שתיהן, ובגלל שאני גם מכירה את כל ההעבר שלהן, אני מבינה מה קורה ויכולה לעזור. ומצד שני אני מרגישה חוסר אונים ובילבול- כי כל מה שאני אומרת ועושה לא עוזר... הנושא הזה מטריד אותי מאוד, אני חושבת עליו המון ואין לי פיתרון. אני לא יכולה לשתף בזה אנשים שמכירים את שתיהן, כי הנושא הזה מאוד רגיש, אני אחד האנשים היחידים שיודעים מה קרה להן במד"א, ואני בטוחה שמיכל מאוד תיפגע אם הסיפור הזה יופץ. כרגע אני מרגישה שאני נמצאת במבוי סתום, ואין לי מושג מה לעשות... -אם תוכלו לייעץ לי מה לעשות או להפנות אותי למישהו שיכול לעזור, אני מאוד אודה לכם, זה יעזור מאוד לשלושתנו,ואני בטוחה שעוד אנשים ירוויחו שהן יחזרו להיות בקשר... תודה רבה! גלי