בעל לא עובד וחיי, אשר בזבל הם...
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
בתקופה זו היו עימותים רבים וגילויים רבים מצידי. הייתי המומה מהם, עכשיו קצת פחות. לכל *** מתרגלים כנראה בין השאר גיליתי שהוא פשוט לא כל כך מחפש עבודה (לאחר שנה וחצי בערך פתאום ירד לי האסימון שהוא לא מחפש בלוחות דרושים. עימות הוציא ממנו את הפנינ ה" אני עובד עם חברות כוח אדם" מה זה אומר? זה אומר שהוא שלח את קורות החיים שלו לכמה חברות כוח אדם ומאז הוא יושב ומחכה לשטיח האדום) במצבו אדם סביר מתחבק עם לוחות הדרושים 24/7 היתה תקופה איומה של עימותים נוראיים והוא התחיל להראות נוכחות בלוחות דרושים. זומן לראיונות אחת ל ... אחר כך עוד גיליתי שגם זה פסק והצצה בלוח הדרושים (מה שקל לעשות) מגלה נוכחות דלה ברזולוציה של פעם בחודש שוב עימות ענק אני לא אדם חשדני במיוחד ולכן הגילויים האלו באו לאחר פרקי זמן ארוכים מאוד. חייבת לציין שהותירו אותי בהלם, כל פעם מחדש. וכן, לאחריהם נאלצתי להפוך לקרצייה אז קצת זה עזר. לאחר נידנודים חוזרים ונשנים ודחיינות חולנית מצידו ("מחר אני אעשה את זה". מחר מגיע וכלום) הוא השיג בעזרתי המאוד אקטיבית שתי עבודות שמכניסות אלף שח בחודש בערך יש לציין שפירנסתי את המשפחה לאורך אותן שנים אך לצערי עברתי לאחרונה תאונה בגינה פוטרתי מעבודתי ועכשיו המצב הכלכלי באמת לחוץ. הוא? כלום. עסקים כרגיל. עדיין מנותק. בכל בוקר קם בעשר, עושה לעצמו סלט קטן. רק אני לא ישנה בלילות מרוב דאגה לדעתי יש לו ליקוי אוטיסטי באמת. קוראים לזה תסמונת אספרגר. אבל הוא לא יסכים לאבחן את עצמו בחיים כי הוא מושלם. הוא גם מאוד נעלב כשאני אומרת לו שהוא בטלן.... ומה שהכי מרתיח אותי הוא גם חוסר הצדק וחוסר השויוניות. המפונק המנותק שחי איתי העז להכריח אותי לבצע מי שפיר בהריונות כי הצהיר שאם יוולדו ילדים פגומים הוא לא בעסק! בדרך לחופה הצהיר שהוא לא מוכן לכתוב בכתובה סכום רציני. בקיצור- הוא שותף רק למקרים של הצלחה, לא כישלון.... לפני החתונה הלך איתי לכל מיני רופאים שיאשרו שאני פוריה.... אוסף המצבים ההזויים איתו במבט אחורה מדהים אותי כל פעם מחדש... ועכשיו יש כישלון קולוסאלי שהוא יצר ואני שואלת את עצמי לעזאזל- למה אני נשארת איתו בכלל? למה אני לא יכולה להגיד לו משפט כמו"אם לא תרויח יותר מ4000 שח החל משבוע הבא אני לא בעסק"בקור רוח מקפיא עצמות כמו שהוא אמר אז לי? למה הסכמתי עד כה? שאלה מצויינת. אני באה ממשפחה כזו של נשים פסיביות עד כדי גיחוך. זה מה שאני מכירה. אם אתגרש אין לי לובי רגשי במשפחה. אין לי גב כלכלי זה מחד מאידך אני מרגישה חנוקה. אין לי אויר. יש בי טונות של כעס שהצטבר עם השנים אני חשה שהוא פשוט מטביע אותי כל פעם מחדש. לא רואה מוצא להתיחסותכם אודה.
קראתי בעיון רב את כל מה שכתבת מילה במילה. אני בעל ניסיון ובקרוב גם אוכר רשמית על ידי הגופים הרשמיים לטיפול בדיוק בבעיות כפי שציינת. באם תשאירי פרטי זיהוי כגון כתובת מייל גם אם תפתחי מייל חדש לצורך זה או כל דרך אחרת שתמצאי לנכון אוכל לנסות לעזור לך/לכם במתן עצות לפיתרונות אפשריים ולנסות ליישב את הנושא בדרכי נועם ובמיוחד לך כאשר את זו שהעלית את הנושא אך לשם כך דרושה גם הסכמתו. האם תוכלי להשיג את הסכמתו? האם תסכימי להליך משותף לצורך ניסיון לפתור באם ניתן את הבעיה? באם התשובה לשתי השאלות תהיה חיובית הרי כי עשינו צעד קטן ראשוני אך משמעותי בדרך ליישוב המחלוקות,הצלקות,אי שביעות הרצון שלך בחייכם המשותפים ואולי אף שלו. באם רצונך להמשיך את מערכת היחסים ולא להחריבה בשלב זה כאשר לא מוצו עדיין כל האפשרויות עצתי היא כי תקבלי את הצעתי וכן תנסי להשיג את הסכמתו כפי שכבר ציינתי.
כדאי להפריד: בעלך כנראה הפסיק להתאמץ בשל שרשרת כשלונות בחיפושיו אחר תעסוקה מתאימה. התופעה ידועה אצל מחפשי עבודה. מבחינה פסיכולוגית יש כאן מעין 'מנגנון חיסון' שמונע עוד ועוד תסכולים. התרופה לתופעה היא 'הכוון תעסוקתי' (ראי במדור על תעסוקה וקריירה באתר שלי). www.dr-joseph.com מה שעוד יסייע זו עבודה משותפת של שניכם בחיפוש; לא דחיפה שלו, אלא שיתוף איתו, כך שמאמץ נוסף יהיה של שניכם וכישלון, אם יהיה, לא יהיה שלו בלבד. העניין השני הוא את, שכפי שהעדת על עצמך, התעוררת וראית עד כמה פסיבית היית, ועד לאיזו רמת השפלות הסכמת להגיע בראשית דרככם כזוג. כדאי שתמצאי קבוצת תמיכה או מסגרת יעוצית שתנחה אותך כיצד לנווט את המוטיבציה שלך בצורה שלא תתנגש עם בעלך אלא תייצר איזון זוגי חדש שיתאים לשניכם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם