נחמה בעבודה...?

עברתי ארוע פוסט טראומטי קשה לפני מספר שנים שכילה את כוחותי ואת תחושת האמון שלי בעולם, פניתי לטיפולים שונים שלא הועילו. כל השטחים בחיי חרבו מלבד העבודה בה תמיד הצטיינתי וצברתי שם באופן עקבי. העבודה מזינה אותי אך גם מסיחה את דעתי וככל שאני עובדת יותר כך פחות חושבת על הארוע והשלכותיו. זה ברור שבעבודה יש משהו מובנה ואיזה התגייסות שמופנית החוצה והכרחיות של השרדות ולכן גם מעין אין ברירה באמביציה בלגרור את עצמך כל בוקר ולהתמיד בניגוד למקומות שאין בי יכולת להתמיד כי אני לא חייבת ולא תלויים בי. שאלתי היא אם כך הדבר- מדוע שלא אקח את העבודה ככלי שיקומי עבורי? האם כדאי לקחת אתגרים ותפקידים ולשדרג משהו שגם כך נמצא די בטופ רק כדי להרגיש שוב תחושת מסוגלות? משום שכרגע ההצלחה שלי נמצאת בקו ישר כולם כבר מצפים ממני לאותה איכות מסוימת גבוהה כך שאני לא יכולה להפתיע. אולי בשינוי הזה במקום הבטוח אצליח להעביר את תחושת הבטחון גם לאזורים אחרים? תודה.