תנאי עבודה ויחסים עם עמיתים לעבודה
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום, אני בת 37, אם לשתיים ובהריון. אני עובדת מזה כשלוש שנים במשרד ממשלתי. אני עובדת עם בעל תפקיד מסויים וכך כל אחד מחברי לתפקיד. כלומר העבודה עצמאית ואין עבודת צוות. העניין הוא שאני יושבת בחדר קטן מאוד עם עוד שתי נשים שהן בתפקיד זהה לשלי. לצורך המחשה האחת מהן יושבת במרחק של 40 ס"מ ממני. ממש צפוף. העניין הוא שהן היו עד לא מזמן רק שתי בנות ונוצרה ביניהן חברות בעבודה בלבד ולא מחוצה לה. כאשר הן התבשרו שמכניסים אותי אליהן ואף שינו להם את השולחנות לקטנים יותר והן ממש התעצבנו, הזעיקו אותי מהר לחדר כדי לשתף אותי בבשורה "המרה" מבחינתן. לדעתי לא היתה להן התנגדות אישית כלפי אלא כלפי המערכת. בכל מקרה המתח שרר באוויר והחדר חם מאוד ומחניק על אף שיש חלון קטן. העובדת הותיקה יושבת (מן הסתם) ליד מפסק המזגן וליד החלון ושולטת שליטה מלאה באיוורור / וויסות הטמפורטורה בחדר. בקיץ היה שם לוהט והן לא הסכימו שאפעיל את המזגן לווסת את הטמפרטורה. בלית ברירה השתמשתי במאוורר וממש סבלתי. לציין כי עקב ההריון חם לי מעט יותר מברגיל ועובדה נוספת היא שיש לי נטיה לרוזיצאה שזאת אדמומיות ורגישות בעור וזה קורה לי בחדרים המחוממים באמצעות תנורים / מפזרי חום והכי גרוע תנור ספירלות הקרוב אלי. העובדות שומרות לי טינה מאז הקיץ שהבהרתי להן שלא אוותר על וויסות המעלות בחדר. מאז כאילו גזרתי על עצמי חרם. ניסיתי לחממם את היחסים בינינו והיתי אליהן נחמדה, שוחחתי עמן על נושאים המעניינים אותן שזה ילדים/בית/משפחה (זה מעט צר אופקים בשבילי אך עשיתי זאת למען "שלום בית"). היום קרה דבר נורא. הבנות החליטו שהן נעלבו ממני בשל שטות שאמרתי אתמול וכיוון שהודעתי להן שנודע לי שאסור להשתמש בתנור ספירלות הן החליטו ממש להתנקם בי ואמרו "אין בעיה, עם כך נפעיל מזגן". לציין כי חזר בערך 2.5 מ"ר ומזגן ישן המתאים לאולם שלם מעל הראש, תוך שניות החדר בער, בתחושה שלי היו 50 מעלות, עורי האדים תוך שניות וחשתי את דופק ליבי עולה. הבנתי כי זאת הכרזת מלחמה ועל כן מספר שניות לא עשיתי כלום עד שנמלטתי מהחדר ונכנסתי לחדר ליד שבו יושבים בחור ובחורה בעלי אותו תפקיד וביקשתי מהעובדת שם שהיא חברה של הבנות לגשת לחדר ולראות מה קורה שם. היא הלכה לשם, התעקבה שם דקות ארוכות,בעוד אני יושבת וממררת בבכי בחדרה ליד העובד הנוסף (מביך מאוד) אשר הגיש לי כוס מיים כי לא שלטתי בבכי שלי בגילי המופלג....אני כולי בושה וכלימה. בקיצור, אותה עובדת שבה לחדר ואישרה בפני כי הן הפעילו מזגן "בכוונה". לא יכולתי לעבוד בערך מהצהריים ועד לצאתי בשעה 15:00 שכן יש לי ילדות לאסוף מגנים כלומר חצי יום עבודה נאלצתי לשוטט במזדרונות המשרד. אין גורם שיטפל בסכסוכים שם וכולם אומרים "צריך להסתדר אחד עם השני". זה בוודאי ידוע לי אך השאלה אם הן כבר ממש החליטו להתנקם בי מה עלי לעשות. ביררתי אם יש מקום ויש מצוקת מקום ונאמר לי שאין מקום אם כי פניתי לגורם לא ממש בכיר אלא לעובדת שאחראית על כח אדם ברמה הבסיסית. היא אמרה לי צריך להסתדר בנוגע למזגן והוסיפה "תגידי להם שחם לך ושיכבו" - יופי, ממש עוזר. לא יכולתי לפרט בפניה את הריב שכן כך אפגע גם בשמי הטוב ולא רק בשם העובדות הללו. האם יש עצה בשבילי? אני חשה שהן כבר "סימנו" אותי כמטרה והחליטו לעשות לי את החיים קשים (בלשון עדינה מאוד). תודה מראש.
סביר להניח שלא תוכלי לשנות את המציאות ע"י שכנוע או הפעלת ממונים או כח אחר. מה שאת מתארת מופיע לא מעט באירגונים ציבוריים; הרבה פעמים עובדים מתוסכלים מוצאים שעיר לעזעזל. לפעמים הדרך היחידה היא לבלוע ולשתוק ולקוות שמה שלא יעשה השכל יעשה הזמן. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם