אהבה

אני נשואה בת 26 אם ל-2 ילדים. לאחרונה בעבודתי פגשתי חברה {ג"כ נשואה} אם ל-3.. התחלתי להכיר,.. היינו מפטפטות בהפסקות ובזמן העבודה. הרגשתי שיש לנו כימיה טובה ביננו וזה עשה לי טוב. לאחר כמה ימים אני מתחילה להרגיש שהחברות הזאת נהיית אהבה בלתי פוסקת.. אין לי הגדרה מדויקת ,אך,אני חושבת עליה הרבה- גם בעבודה וגם בבית עם הילדים ומאוד רוצה להיות בקרבתה ומתקשרת וכו.. בקשתי ממנה לבוא אלי כמה פעמים והיא מסרבת באמרה שאין לה זמן.. יש ליצפיות ממנה,- שתרצה כמוני לאהוב ולהתקשר וכו.. אמרתי לה שאני מאוד אוהבת אותה וחושבת עליה הרבה והיא , אפשר לאמר,- הייתה קצת נבוכה ומצד שני ספרה לי שהיא התאכזבה פעם מחברות טובה... מאוד קשה לי ההרגשה הזאת שאני כל הזמן רוצה אותה ולא נעים לי ממנה, כלומר,להתקשר מידי או ללחוץ עליה מידי שתגיע אלי.. ג"כ אני אוהבת את בעלי ולא מבינה איך פתאום היא נכנסה לי לחיים הרי אני לצא לסבית??? איך להתמודד?<?? תעזרו לי, תודה.

אם תוכלו לענות על השאלה תודה

מירי שלום רב, ראשית בואי נבחון את העובדות כפי שהעלית: 1. את לא לסבית-עובדה . 2. את מפרשת את מערכת היחסים איתה כאהבה-עובדה. 3. את מציינת כי זו חברות-עובדה. 4. את אוהבת את בעלך-עובדה. 5. את מחפשת את קירבתה-עובדה. 6. היא אינה משתפת פעולה כפי שהיית מצפה-עובדה. 7. אתן עובדות יחד באותו מקום-עובדה השערות שאני יכול להעלות על פי הבנתי: א. מאחר ואתן עובדות באותו מקום עבודה ,מאוד ייתכן כי היא חוששת לאובדן מקום עבודתה בהראותה קירבה אלייך ויחס המעסיק ישתנה. ב. חוסר שיתוף הפעולה מצידה מעבר לשעות העבודה מראה בעליל כי היא אינה מעוניינת לפתח את הקשר מעבר למה שהוא כיום, והוא חברות טובה המסתכמת במקום העבודה ותו לא. ג. מאחר וגם היא נשואה, יש לה מגבלות זמן, מאחר ויש לה מחויבות ראשונית כלפי בעלה וילדיה ולווא דווקא חוסר שיתוף פעולה מפאת אי רצון אלא מפאת סדר עדיפויותיה הקודמות, ואל לך לפרש את אי רצונה לפתח קשר חברי מעבר לעבודה כסרוב לחברות טובה בין חברות, אלא מצב אובייקטיבי , הנובע מחייה העמוסים לעייפה. ייתכן כי בנסיבות אחרות , אכן היה מתפתח קשר חברי ביניכן אך המציאות מכתיבה אחרת ואל לך להיפגע אלא לקבל את העובדות לאשורן. ד. ייתכן כי קיים אצלך חסך חברי אשר הינך מנסה לפתח מערכת זוגית עם חברה טובה ,, מה עוד שאת מציינת כי יש ביניכן כימיה טובה, אולם, היא באה לידי ביטוי רק במקום העבודה. אולי תבררי עניין זה בינך לבין עצמך. ה. באם בכל זאת אינך מצליחה/מבינה/מקבלת/מסוגלת לקבל את העובדות כפי שציינת, אולי כדאי שתיעזרי באיש מקצוע המנוסה בנושא של הסתגלות חברתית ואולי באמצעותו תגלי דברים חדשים בנוגע לדרכי ההתמודדות עם הנושא שכה מטריד אותך. ו. מה שאת מתארת מתפרש כרצון לזוגיות, אמנם לא זוגיות אינטימית , אלא זוגיות חברית ולאור העובדה כי אינך מבינה/מצליחה לברר ולענות לעצמך, הרי לשם כך קיימים פסיכולוגים. קשה לי להאמין כי דרך פורום זה תוכלי לקבל תשובה חד משמעית ברורה ומקיפה אלא מאנשי מקצוע בלבד. בשלב זה אין לי אלא לאחל לך הצלחה בבירו העניין , וזכרי כי הרבה תלוי רק בך והנני סמוך ובטוח כי התשובה/פיתרון יימצא במהרה. בתקווה כי העליתי אצלך נקודות/פתרונות/הסברים אפשריים לשיקולך/הבנתך ודרכי ההתמודדות האפשריות. בברכה ובהצלחה, מוני (והכל בגדר דעה אישית בלבד). למחשבה