שבורת לב ומיואשת, חייבת דרך אחרת לפעולה

שלום, לפני כשנה הכרתי מישהו והתאהבתי בו בצורה ממש חזקה. הוא היה אחרי גירושים ונראה שקשר רציני לא מתאים לו בנוסף לבעיות כספיות ואחרות. מה שהפריע לי במיוחד הוא שהוא פשוט נעלם ולא טרח לסיים את הקשר בצורה מכובדת. כמובן שניסיתי לקבל תגובה אבל ללא הצלחה ולבסוף החלטתי שאתן לו זמן. מאז כל כ-2-3 חודשים של ניתוק הקשר איכשהו מתחדש (ביוזמה שלי תמיד או במקרה) והוא עדיין מתנהג בזלזול נוראי כלפי הרגשות שלי. בכל פעם מחדש ובניגוד שלכל הגיון אני נשאבת לזה ונפגעת. אני באמת מבינה שעצם זה שהוא מתנהג בצורה כזו אמור להגיד הכל ושלא יתכן שאני מאוהבת במי שיכול להתנהג בצורה כזו אבל הלב וההגיון לא תמיד הולכים ביחד ושברון הלב שלי נהיה חמור יותר ויותר ככל שעובר הזמן בניגוד לכל הגיון ויחסית לכל משבר זוגיות אחר שהיה לי בעבר, גם באהבות מאד גדולות. הקשר ביננו לא היה ארוך בכלל אבל נראה שגם לי וגם לו זה מרגיש שההכרות שלנו ארוכה. בגלל שאני מבינה שיתכן שקשה לי בין השאר (לא רק) בגלל הדרך שבה זה כל פעם נגמר (התעלמות מוחלטת ופוגעת) ביקשתי ממנו לא פעם להגיד לי בצורה ברורה שהוא לא מעוניין בקשר איתי, שאנחנו לא מתאימים וששום קשר רציני אף פעם לא יהיה ביננו, ובכל פעם הוא מסרב. אני מבינה שיש גברים שרוצים לשמור על אופציות פתוחות ולא ליצור ניתוק ברור אבל במקרה הזה הוא במילא לא יוזם איתי כלום לשום מטרה שהיא אז מה הטעם? האם הוא באמת כל כך רע? הוא יודע כמה שאני סובלת כי דיברתי איתו בעבר לא מעט ואני עדיין שולחת לו מיילים מדי פעם. התגובות שלי נהיו לא הגיוניות ואני מבינה שההתעלמות שלו אמורה להיות מספיקה לי אבל מה עושים עם לב כל כך שבור שפשוט לא מתאחה? אני בוכה המון ולא מצליחה ליצור קשרים חדשים. אני נמצאת בגיל שבו אני חייבת להמשיך הלאה אבל לא מצליחה. אני מרגישה שזה הדבר הנכון אבל המציאות מראה אחרת. מה גורם למישהו לזלזל כל כך בכאב של מישהו אחר ועוד אחרי קשר? אמרתי לו שאם הוא יגיד לי שהוא לא מעוניין בי (ולא תירוצים של תזמון ואחרים) אז אני אניח לו לתמיד אך הוא לא משתף פעולה. מה אני עושה לפני שאני מתרסקת לגמרי? איך עוד אני יכולה להגיע לליבו ולגרום לו לשחרר אותי? אני יודעת שזו בעיקר אחריות שלי כלפי עצמי אבל לנסות להיות חזקה והגיונית פשוט לא עובד