דאגה להורי

שלום אני בת 25 ויש לי זוג הורים בני 57 הנשואים 33 שנה. הם כבר חודש במשבר ועל סף גירושים,שניהם באים לדבר איתי ולהיפתח בפני כדי לפרוק מהלב אך לא יכולים לתקשר בינהם כמו שצריך.הם זקוקים לייעוץ ואימי מוכנה ואף רוצה ללכת אך אבי אינו מוכן לשמוע זאת. אני ואחיי ניסנו לשכנע אותו ואני אף ניסיתי לגשר אך ללא הצלחה מרובה. כיום גירושים ירדו מהפרק לבינתיים אך הם עברו לישון בחדרים נפרדים,לא מדברים מלבד לריב. הצלחתי לגרום לאמי כן להשתדל ולבוא ולנסות לפתור את הבעיה אך נראה לי שאבי נכנס למגננה כזו גדולה שהוא דוחה כל ניסיון. אני יודעת ששניהם מאוד אוהבים ורוצים להמשיך והדרישות שלהם לא מנוגדות אבל אף אחד לא מוכן להשתנות. מה באפשרותי לעשות? מצטערת על האורך ותודה.

ראשית ברצוני להרגיעך, בעיית הורייך היא בעיה נפוצה ומנת חלקם של רבים, בייחוד בגיל שלהם. אני כשלעצמי לא הייתי רואה בזה בעייה כי אם אובדן זמני של תקשורת. שנית, עצתו של ד"ר אברהם היא הצעה מצויינת: "לא לנקוט עמדה, לא להיות מגשר/ת". התאור שלך תואם בדיוק התערבותו של מגשר משפחתי מוסמך. יש מן האמת כי מרבית הגברים מסרבים, ואולם עד מהרה הם יצטרפו כאשר בת הזוג תיזום, ואולם ,קיימים לא מעט ואף די הרבה גברים שיוזמים פנייה לגישור.( באם קיימת אהבה ביניהם, הרי הדרך סלולה והפתרון קרוב). מבלי לעורר חשש או חשד של פרומו שיווקי, הרי באם תשאירי כתובת מייל, אגיב ואתן את הדעת על הנושא מנקודת ראייתי המוסמכת. ( ושוב ולמען הסר ספק, אין המדובר בפרומו שיווקי). מחובתי לציין כי כל הצעה שאציע, תהא חייבת לקבל את הסכמתם ההדדית וקיימות דרכים לגרום לכך. בברכה, מוני

לד"ר אברהם ומוני שלום, תודה על התגובה.איני נוקטת עמדה אלא רק נמצאת להקשיב ולהציג באור אחר.היתי שמחה לא להתערב אך חוששני שזה לא יתפתח ויתקע במקום עד מיאוס ואף פגיעה נפשית אם הם לא יפרקו את לבם בפני. אשמח להכוונה איך לגרום להם לפתור לבד אך אין מילים בפי לתאר עד כמה הסבירות נמוכה שאבי ילך לייעוץ אפילו אם אמי תלך הוא אף עלול לראות את זה בעין לא יפה שהיא שופכת בפני זר את בעיותיהם וזה יהרוס במקום להועיל. אני בטוחה שרבים וטובים פתרו בעיות דומות אך אין הם הורי.השאלה היא מה אני יכולה לעשות על מנת לגרום להם לפתור לבד את הבעיה וללא גורם זר. תודה רבה.