בדידות כל הזמן

שלום לכולם,אני חדש פה בפורום ובאתר.אני נפגע נפש בן 31 נולדתי בארץ. יש לי סל שיקום,ביטוח לאומי ואני מוכר כנכה. יש לי גם ביקורת אצל פסיכיאטר. צרות יש הרבה אצלי,והם לא נגמרות אבל הבעיה הכי גדולה היא שעד היום לא היו לי מערכות יחסים ארוכה או רומנים אם אפשר לקרוא לזה ככה.היו לי חברות אם אפשר לקרוא לזה ככה או ידידות. בתור נער מתבגר לא היתי אדם בליין ומתחיל עם נשים,עד היום אני די חסר בטחון עצמי והערך העצמי שלי נמוך.רוב חיי אפילו היום אני אדם מופנם שיותר נמצא בצד ולא ממש עם כולם.לפני מספר שנים בגלל כל הצרות החלטתי ככה לעשות מן צעד ולהתחזק בדת ביהדות עד שבסופו של דבר חזרתי בתשובה" אפשר לקרוא לזה כך.אני שומר שבת אבל זה לא קל,לא קל.יש רגעים והרבה רגעים שאני לא יודע אם להמשיך,אני מניח תפילין כל יום,ושום דבר עד עכשיו בקטע הזוגי לא זז.עשיתי המון השתדלויות,באמת מה כבר לא עשיתי,התקשרתי לשדכניות ולשדכנים בכל רחבי הארץ,גלשתי וחפרתי באינטרנט.היו פגישות.לא הרבה.אבל משהו שם תמיד לא זז.אצל אף אחת לא הרגישה שאני זה מה שהיא מחפשת מה שקוראים בקיצור לא מתאים.אכזבה אחרי אכזבה בלי סוף אני חווה בדחיות האלה פעם אחרי פעם ולצערי זה לא נגמר. אני יודע,אני יודע שכאדם מאמין זה ברור לי שהכל בא מריבונו של עולם.אני יודע ואולי גם אתם יודעים שמזווג הזיווגים הגדול בעולם פה הוא בורא עולם.ושהזיווג קשה כקריעת ים סוף.אבל שנה ועוד שנה וכבר ככה כבר מספר שנים שבת אחרי שבת,חורף,קיץ וחוזר וחורף וקיץ ועוד שנה ושבת אחרי שבת חג אחרי חג אני בלי משפחתי,כי משפחתי חילונית.אבא חילוני והקשר ביננו מאוד חלש.הוא אף פעם לא היה חבר כהורה והוא לא אדם רגיש כלל.הוא אדיש,מה לעשות.אימי נפטרה כבר לפני עשור ממחלת סרטן השד. מאז שהיא כבר לא חיה זה כבר בכלל לא אותו דבר וככה שבת אחרי שבת וחג אחרי חג אני נאלץ להתארח אצל חברים או סתם אנשים שהם לא ממש חברים טובים אלא אני מכיר אותם בעקיפין משיחה פה ושיחה שם.לצערי אני כל הזמן שקוע ברחמים עצמיים ולא מצליח להתגבר על זה. לפעמים אני תוהה לעצמי הרבה אם עשיתי דבר נכון שנכנסתי לתורת ישראל ולחברה החרדית-דתית.במשפחה שלנו אף פעם לא דיברו על הענין ולא ממש היתה הרגשה של קרבה לאלוקים. מדי פעם אני מרגיש צורך ללכת לים ביום שבת כי כיום אחרי שנים אני מרגיש שיש לי הרבה יותר ביטחון בלהתחיל עם נשים.אבל לצערי ראיתי שזה לא הלך לי לא בעולם החילוני וגם לא פה בעולם הדתי-חרדי.

איש יקר, תןכן פנייתך אינו חריג. הרבה מאוד אנשים נמצאים במצבך. הגם שצרת רבים היא נחמת טיפשים, אני עונה לך כי אינך "בודד במערכה". אין ולא קיימת אצלך שום בעיה. צא וראה ולמד כי במדינתנו הזעירה קיימים 600,000 גרושים וגרושות. גרוש דינו כאדם ללא זוגיות זמנית!!! אני מדגיש את המילה "זמנית" אתה בעצמך מציין כי זיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף. אתה מציין כי הינך חוזר בתשובה ונמצא במצב של בין חילוניות לדתיות. איני יודע כיצד הגעת לעולם הדתי ואולם באם הדבר נעשה במהירות, הרי הקושי גדל. מאחר ואת מתאר בעיה של היעדר זוגיות, הרי אתה פועל נכון כאשר אתה מחפש את זיווגך באמצעות שדכנים ושדכניות. אתה עושה את המאמץ. אדם חייב לעשות השתדלות וכך אתה נוהג. אינך יודע רזי שמיים ורזי האלוקות. אתה בן 31, איני רואה שום בעיה , אתה כותב בצורה בהירה, נבונה, מתאר את מצבך כפי שהוא ללא סייגים כלשהם, אתה מתאר את הכל, אתה גם מפרש את הכל וגם מהבחינה הדתית. מהו דתי? אדם שומר שבת, אדם שמתפלל 3 תפילות ביום ואדם ששומר כשרות וב"ה תגיע למצב של שמירת נידה. הקשר המשפחתי שלך אולי מהווה מין סוג של מצב טראומתי זה או אחר אך בכל מקרה , מעצם קריאת פנייתך, איני רואה סימנים כלשהם שאמורים להפריע. כל שאתה מחפש הינו זוגיות לשמה וכמוך קיימים מאות אלפים. ייתכן כח קיימת אצלך בעיית תקשורת ולשם כך קייים אנשי מקצוע אשר תפקידם הינו לעזור בנקודה זו, תקשורתיות בין אישית. דעתי: 1. אין ולא קיימת אצלך שום בעיה. 2. ייתכן כי הינך זקוק להדרכה זוגית מאיש מקצוע. 3. אפנה אליך בלשונך אתה:" זיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף"-אל ייאוש. אתה מציין כי אתה שקוע ברחמים עצמיים. מצב זה אינו מצב המקדם אותך ולדעתי במצב שכזה אתה חייב להעסיק את עצמך בדברים נוספים מעבר להתעסקות הבלתי פוסקת בחיפוש אחרי זוגיות. הזוגיות תבוא גם תבוא אולם ראשית כל עשה למענך, חשוב על עצמך, עשה דברים הגורמים לך לאושר, שמחת חיים ולא הכל שחור בחיים כפי שאתה מתאר. אתה כותב שאתה נהנה ללכת לים-ראה כי הדברים לא כל כך שחורים. יש הנאות רבות בחיים ואני בטוח כי היית רוצה לעשות גם דברים אחרים שיגרמו לך נחת רוח והנאה , ואולם, ההתעסקות הבלתי פוסקת בזוגיות פוגמת במהלך חייך. ואם יש צורך בהתערבות מקצועית, הרי עשה זאת. בברכה ובהצלחה, מוני ( דעתי אינה מהווה תחליף לייעוץ מקצועי)

חשבתי שאתה שומר מצוות... אנא הסבר ונמק.