איך ממשיכים הלאה איתו?

אנו זוג אקדמאים.נשואים 10 שנים.יש לנו 2 ילדים בגילאים 8 ו-3. קשה לי מאוד לתמצת את הבעיות שיש לנו בחיי הזוגיות ובכלל בחיים,אבל אנסה. כשהכרתי את בעלי הוא היה מחזר נלהב,רומנטי,מאוד מתחשב צנוע.לא אהבתי אותו בהתחלה אך לאט לאט הוא כבש אותי.אחרישנתיים התחתנו(בתקופת החברות כבר היו לנו ויכוחים ותנאי החברות בינינו היו בלתי נסבלים מצד אבי-אנו שומרי מסורת והיו לי הרבה בעיות להפגש איתו וקשיים עצומים עד כדי אי יכולת להפגש בבית הוריי בכלל והיינו "מבלים על ספסלים בשיחות אל תוך הלילה,לעיתים נאלץ בעלי לישון על ספסלים כי לא היה לו כבר אוטובוס חזרה לביתו.גרנו בערים שונות). אני תמיד הייתי הטיפוס הדומיננטי ,ה"דוחף" הרוצה לצאת.בעלי היה הפוך:מופנם,סגור,ביישן ובמידה מסויימת קשור לאימו.דבר שלא סבלתי. במשך השנים היו לנו מריבות וויכוחים שהחלו בדרך כלל משטיות והפכו למשברים של ממש.כמובן שיש עליות וירידות.לא יכולתי לסבול את העוקצנויות שלו בכל ויכוח והוא עשה הכל כדי לתת לי להבין שבכל ויכוח הוא צודק. בעבר הייתי נשברת הרבה יותר מהר ובוכה המון ושנים הייתי נעזרת באחותי שהייתה מנסה להסביר לי את הצד שלו. במשך השנים היו לנו המון משברים ולא אחת ברחתי לאחותי ואז שוב חוזרת.בכל זאת החיים צריכים להמשיך ויש ילדים ועוד. ושוב איכשהוא מתפייסים ושוב חוזר חלילה. יש לי אפילפסיה.לא קל אך אני מתפקדת כמעט כמו אדם רגיל. תקצר היריעה מלהכיל ולתאר אך בכל זאת עברנו המון משברים ואנו קשורים איכשהו אחד לשני. אך לא יודעת מה לעשות?האם להמשיך את הקשר?(בתוך תוכי אני רוצה) אך מרגישה מיואשת וקשה לי להסתיר זאת.האוירה בבית לחוצה ומתוחה לא רק מהסיבה הזו אלא גם כלכלית בעיות יומיומיות וכו'.מה לעשות כדי להחזיר את האהבה שלום בית?