יחס הורס

אנחנו זוג כ11 שנים מתוכם נשואים 8 שנים עם שני ילדים .יש לי בעיה שמטרידה אותי מאוד שהיא בעלי שבדר"כ הוא מתנהג בסדר למרות שאין לו נימוסים והליכות אחת הבעיות שמטרידה אותי היא שעל כל דבר הכי קטן שלא נעשה בדרך שלו או בצורה שהוא חושב או שלא נשאלה דעתו או כל דבר אחר שלא בהסכמתו הוא עושה סרט של בהתחלה צעקות וכעס (מעולם לא הרים יד )ואז הוא יכול להפסיק לדבר איתי במשך תקופה ארוכה של שבועיים שלושה היו פעמים של חודש ויותר........לי קשה עם העניין אני מרגישה לבד בחיי הזוגיות. אני רוצה לציין שאין לי עזרה ממנו בעבודות בית או בטיפול בילדים בשוטף הוא עוזר רק בקניות וגם זה אחרי בקשות חוזרות ונישנות מה לעשות????? קשה לי לעשות צעדים שונים בגלל חוסר ביטחון ועצמאות כלכלית. אודה לתשובתך!!!!

מיכל שלום רב, ראשית אני רוצה להדגיש דבר אחד והוא חשוב עד מאוד. בכל התיאור שלך את המצב לא מצאתי שום סממן זה או אחר לאלימות פיזית או מילולית וזה דבר מעולה בפני עצמו. אם היית מתארת מצב אחר אזי הייתי מגיב ומתייחס אחרת לחלוטין. כל מצב /משבר זוגי ניתן לפתרון מלבד האלימות, בין אם הפיזית וודאי המילולית שלעיתים גרועה יותר מאלימות פיזית. באם היית מזכירה ולו ברמז כי מתקיים אחד מאלו אזי הייתי מייעץ לך לנקוט בכל האמצעים הנדרשים והצעדים הנדרשים בכדי לסיים את הקשר ומהר ככל האפשר. כעת משהרגענו את האוירה אגש לתיאור המצב כפי תיאורך: 8 שנים 2 ילדים, דהיינו גילאי הילדים הינם קטנים-עובדתית. בואי לרגע נבחן את הטוב שבבעלך : הוא עוזר בקניות-זה רק אומר שלמרות הכל, הוא עוזר וגם אחרי בקשות. בסופו של דבר הוא עוזר. 2 ילדים ועוד בגיל הרך דורשים תשומת לב גדולה יותר מאשר ילדים גדולים וצרכיהם היום יומיים גדולים הרבה יותר ולו מפאת גילם הרך. דבר נוסף טוב שאת מתארת בבעלך: " בעלי בדר"כ מתנהג בסדר". "אין לי עזרה ממנו בעבודות הבית או בטפול בילדים בשוטף" אני מניח כי בעלך עובד ומפרנס את הבית וככל הנראה כראוי כי אינך מציינת אחרת. אני מניח כי העול המונח על כתפייך הוא גדול יותר מאחר ואני מניח כי היא את זו שמטפלת בילדים ואך טבעי הדבר כי את זו שאמורה לעשות זאת או יותר נכון, יכולה לעשות זאת ואולי טוב יותר ממנו. אחד מפרנס והאחר דואג לילדים- חלוקת תפקידים הוגנת לחלוטין. התנהלות זוגית טבעית לחלוטין. במצב שכזה מדוע כלל לחשוב על עשיית צעדים שונים? היום האצבע על הדופק של הגירושים קלה הרבה יותר מבעבר. חוסר ביטחון ועצמאות כלכלית? אינך מתארת מצב בו הינכם בגיל מבוגר והרי מדוע להרוס ולקרוא לכותרת -"יחס הורס"? הייתי מגדיר את המצב במילים אחרות רכות יותר והן "חילוקי דעות". כך זה כבר נשמע טוב יותר. צעקות וכעס ואחר כך הוא מסתגר בתוך עצמו ולא מדבר. איני חושב שהוא רוצה זאת ואולם הוא מסתגר ונראה לי שגם לו לא טוב עם המצב אך אינו פועל בפזיזות וודאי לא באלימות זו או אחרת. יש לו רגעי משבר כפי שלך יש הרגשת חוסר התייחסות ובכל זאת הוא שומע ונעתר לבקשותייך הגם שאת חוזרת על אותה הבקשה מספר פעמים. איני רואה בכך שום פסול כי הוא עושה כבקשתך בסופו של דבר. וכאן בואי נסתכל על חצי הכוס המלאה כי קל מאוד לראות את חצי הכוס הריקה. נשפוט את הדברים לקולא ולא לחומרה. אם לך קשה בחיי הזוגיות אני סמוך ובטוח כי גם לו קשה. איני רואה את הדברים כה קשים ובלתי ניתנים לפתרון והכל בהצטברות העובדות שאין עליהן מחלוקת: גיל צעיר ילדים קטנים התמודדות יום יומית שלך עם הילדים עול הפרנסה הרובץ על כתפיו. הצעתי היא כי ( ועל פניו ועל פי תיאורך, נראה לי שהוא יסכים) היא להיעזר באיש מקצוע בתחום הזוגיות שיטפל "בעניין". הרגשתי הפנימית אומרת כי מספר פגישות (לא הרבה) יפתרו את הבעיה, אם לא במלואה הרי ברובה. לאור התיאור, הפנייה והעובדות , לא הייתי ממהר להסיק מסקנות ולעשות מעשים פזיזים וצעדים פזיזים. שניכם זוג צעיר המתמודד עם החיים וגם עם 2 ילדים קטנים-מצב חדש עבור שניכם ואולם, החוכמה היא לעבור וחוולת ביחד את החיים וכאן המקום לערב איש מקצוע. את מציינת מצב של תיסכול ואולם נראה לי שגם הוא במצב דומה וגם הוא היה מעוניין שהדברים יתנהלו אחרת. מטבע הדברים, תשומת ליבך שעד לפני הולדת הילדים הייתה נתונה אך ורק לו השתמנתה וכעת תשומת ליבך מתחלקת ל-3 נפשות והוא ביניהם כאשר 3 שנים כל תשומת ליבך הייתה נתונה אך ורק לו. היעזרות באיש מקצוע בתחום הזוגי תפתור לדעתי את הבעייה. אינך מתארת מצב אקוטי שבו אין פיתרון אלא חילוקי דעות בתחום הזוגי כולל התנהגות זו או אחרת אשר אינה לרוחך וזאת ניתן לשפר לפי דעתי. וכולי תקווה כי הרבה מהזוגות היו מתארים מצב כמו שלך כי המצבים בהם אני נתקל הינם הרבה יותר חמורים מאשר תיאורך את המצב , ואולם יש, וקיימת החובה להיעזר באיש מקצוע , אשר , כפי שציינתי, מתוקף הכשרתו וניסיונו יכול לפתור את העניין. אני סמוך ובטוח כי הנושא ייפתר וכי חיי הזוגיות ביניכם יחזרו למסלולם הרגיל. בברכה, מוני (אין דעתי מהווה תחליף לייעוץ מקצועי).

אלימות לא מתבטאת רק בביטוי המוחצן שלה- מילולית או פיזית, אלא גם בהענשת האחר ע"י שתיקה- מה שנקרא 'פסיב אגרסיב'. זהו מצב שלעיתים גרוע משני הדברים האחרים משום שלא נוצר שום דיאלוג מה שמכפיל את רמות המתח בעשרות מונים. מתמיהה ביותר שאתה מסוגל את המצב כ-"מעולה בפני עצמו"- ובייחוד כשאתה מתיימר לאחוז בתואר של מגשר.

יוסי אכן אתה צודק זהו דפוס התנהגות שבא מן הבית ואכן אני אישה נאמנה ואוהבת אבל עדיין כל מה שלא ניסינו כולל טיפול זוגי שאגב בטיפול הוא ניסה כל הזמן להיות הכי בסדר להבטיח להשתנות וכו. אך לא כך היה ,יום אחד באמצע הטיפול הוא החליט שלא מתאים לו טיפול זוגי וזה נראה לו סתם שטויות כל הדברים האלו......... אני רוצה לציין שלקח חודשים של התחננויות שיבוא איתי כי בהתחלה הייתי הולכת לבד וכמה שניסיתי לשנות את עצמי אי אפשר לעשות שינוי רק מצד אחד.....החוסר יחס שלו הורס אותי נפשית ובעיקר מרחיק אותי יותר על אף שאני מנסה להתקרב אליו כל הזמן אך הוא מתעלם ממני וכרגע הוא עדיין מתעלם ממני על אף שאין לו שום סיבה ממשית ל"ברוגז" הזה כי אף אף פעם אני לא יודעת מתי זה יבוא..........נראה לי שהדבר הבא יהיה שוב או טיפול זוגי.............למרות שכבר אין לי כוחות ואנרגיה לנסות לעשות שינוי...........

התפרצויות ,כעס ואי שליטה הם מצבים נפשיים מוכרים בפסיגולוגיה. היות ויש קושי רב לווסת רגשות , כגון תסכול או כעס , באה התפרצות , או המנעות שלעתים קרובותמתחזקת את הכעס ואיננה עוזרת למציאת פיתרון ,או להבנה פנימית. עליך להפריד בין שני נושאים שונים. 1. עזרה בבית- נושא בפני עצמו 2. התפרצויות כעס- כאן יש לבדוק גם מצבים נפשיים. כמובן שהדברות משותפת ויעוץ יעזרו,