אנחנו או לא?

שלום רב, יש לי סוגיה ואשמח לפתרונה. אני נוטה לדבר עם בעלי בגוף "אנחנו". למשל, אנחנו צריכים להתקין מנורת לילה בחדר של הבן. ואז בעלי מתקן אותי: "אני צריך להתקין מנורה בחדר של הבן. הרי את לא תעשי זאת" דוג' נוספת- אמרתי לאמא שלי שאנחנו אירגנו את הגינה לקראת היום הולדת של הבן ואז בעלי הגיע ותיקן אותי שהוא זה שניקה וסידר את הגינה. שאלתי אותו מה זה משנה, הרי זה בסופו של דבר של שנינו. אז הוא ענה שאני לא אקח את הקרדיט על העשיה ושאפסיק לדבר בגוף "אנחנו" ושאני מדברת כך הרבה מאוד פעמים. (ברור שבזמן שהוא עושה אני עושה דבר אחר בבית או עם הבן) אשמח לפיתרון. האם עליי להפסיק בשימוש בגוף "אנחנו"?

תשובתי לשאלתך היא חד וחלק לא - לא להפסיק במינוח אנחנו. אני מפנה אותך ואת בעלך לחוברת שניתנת לרכישה ב"צומת ספרים" והנקראית" - דע את אישתך-דעי את בעלך". ואתן דוגמא מוחשית הנוגעת ישירות לשאלתך: בואי נניח כי יש לך תיק בצבע חום ולבעלך תיק בצבע שחור. אתם עומדים לצאת יחד ואז אומר לך בעלך:" תביאי את התיק החום שלך" ולהיפך את אומרת:" תביא את התיק השחור שלך". והרי ברור כי התיק החום הוא שלך והתיק השחור הוא שלו. מספיק לומר-תביא את התיק השחור או תביאי את התיק החום מבלי להזכיר את המילה , שלך שלי. שלך שלי גורם בעקיפין לסוג של הפרדה- שלך שלך ושלי שלי. מיותר- שנינו גוף אחד, שנינו זוג ואין צורך לגרום לשיוך זה או אחר של חפץ זה או אחר כאשר הכל ברור מאליו. לכן, גישתך באומרך אנחנו היא גורם מאחד. מציע לך לרכוש את החוברת ( מודה ומתוודה כי גם אני לא ידעתי על קיומו עד שהכירו לי אותו) ותתני אותו לבעלך לקרוא. חוברת דקה- עובדות ונהלי התנהגות שיש וחובה ללמדם. ריכשי את הספר- מומלץ בחום רב. יש הרבה מה ללמוד והדוגמא שנתתי היא אך דוגמא אחת מני רבות. המשיכי במינוח אנחנו- לטווח ארוך זה יעבוד.( ולא פחות חשוב- שהוא יקרא אותו ואז הרבה מושגים יחדרו גם לתודעתו). בברכה, מוני

למני שלום. לרוב אני וד"ר אברהם מאפשרים שיח חופשי בין משתתפי הפורום. אך בגבולות הנכון והראוי. אתה רשאי להשתמש בכל מונח ,אך לטובת המשתתפים המבקשים עצה ועזרה יש לציין שמונחים כמו " התנהגות שיש חובה ללמדה" הם לא מושגים שאנו ממליצים עליהם למשתתפי הפורום. אפשר להמליץ באופן כללי , ולהשתמש בדעה אישית אך כאן המקום לציין שביטיים מוחלטיים עלולים להיות הטעיה ועל זה עלי להזהיר.

בעלך ממש מבקש שתעריכי את מעשיו, אין זה אומר שהוא מוקיר את מעשיך, אך ברור שהוא צמא ומשתוקק לקבלת תודה על המעשים שלו ולהזכירך שהערכה מגיע לכל אדם, והיא לא תלוי השוואה , או חובה.

אני אכן מעריכה את מעשיו אבל בדרך שלי... ע"י חום ומילים טובות. אני כשלעצמי, רואה את העשייה הזו שלא כמו בעבודה ושכר אלא לשם הקן שלנו ואין כאן מי נותן יותר או פחות או בואו תראו מה עשיתי ותגידו איזה יופי שעשיתי... אשמח לתשובתך האם עליי להפסיק במינוח "אנחנו"?