אובדת עצות-להישאר או לחתוך?

בת 34, רווקה, חולקת זוגיות עם גרוש+ילדה בת 5. לאחרונה אני מעוניינת להתקדם בקשר, לממש את האמהות שבי ולהקים משפחה משלי. הוא מצידו מרגיש שלא מסוגל להתחייב אך כן רוצה להיות בקשר. אני מבחינתי לא יכולה לחכות יותר, מרגישה חסרת אונים, ללא תחושת בטחון ותחושה שחיה מיום ליום. החיים האלה לא מתאימים לי יותר, אני רוצה יותר והוא לא מסוגל לתת לי. אנחנו כבר שנתיים וחצי ביחד. אני חושבת המון פעמים על להתנתק ממנו ולהתחיל חיים חדשים בלעדיו אך קשה לי מאד לעשות את הצעד. אני עצובה מאד ומרגישה אליו כעס ואכזבה. קשה לי להימצא בקשר כזה והמצב בינינו מתוח ביותר. מבחינתי שיקפתי לו את המצב מבחינתי, שכל יום שעובר אני מרגישה תקועה יותר ויותר. מצידו אין לו תשובות לספק לי, מה שגורם לי יותר לכעוס עליו. הוא לא נותן לי תחושת בטחון עתידי כלל, לעומת זאת אני מאד משקיעה בקשר, נותנת מעצמי המון, ובמיוחד לילדה שלו שאוהבת אותי מאד. אני מרגישה שהקשר שלנו גוסס ולא יודעת איך להצילו, מהסיבה שלדעתי הכל תלוי בו, רק שהוא פחדן ולא מסוגל להחליט. לכן אני שוקלת שאין ברירה אחרת אלא לקום וללכת עם כל הכאב.. מה עושים במצב כזה? למה הוא מפחד כ"כ? מה עושים עם בן זוג כזה מבלי להלחיץ כ"כ, אך גם לחשוב על עצמי ולא רק עליו ועל הנוחות שלו. הוא כבר עשה הכל בחייו, אני מצידי עדיין לא מימשתי כלום.. קשה לי שהוא כזה אגואיסט ולא איכפת לו מהרצונות שלי בחיי. כנראה שלא אוהב אותי? אשמח לעצה דחופה וכנה. תודה.