אהבה

שלום אני בת 26 ולפני כשנה נפרדנו אני ובן זוגי, לאחר כ7 שנות חברות. אני זו שדחפתי לפרידה, יש לכך הרבה מאוד סיבות, שקשה לי לפרט בכמה שורות. אבל במיוחד כי הרגשתי שביטלתי את עצמי קצת בקשר, שהצרכים שלי היו תמיד בתחתית סדר העדיפויות ושבן הזוג שלי זקוק לטיפול, ללא קשר אלי, להתמודד עם קשיים שהיו לו בחיים ועם המשפחה וכיוון שהוא לא עשה עם זה שום דבר, הנחתי שאין לנו לאן להתקדם עוד. הבעיה היא שהראש והלב חושבים אחרת. אני עדיין אוהבת אותו מאוד, על אף שנפגעתי ממנו. אהבה שהיא חזקה ממני. נוסף לכך, הוא החל בחודש האחרון לחזר אחריי ומנסה שוב להחזיר את הקשר לקדמותו. אני יודעת, בראש, שזה לא הדבר הנכון לעשות. אני אדם מאוד מחושב ורציונלי, וברור לי שאם נחזור אני רק אפגע. אבל מה עושים עם האהבה הכל כך גדולה שיש לי אליו? זה אולי נשמע טיפשי וילדותי, אבל אני לא מצליחה לנתק את מה שאני מרגישה אליו וזה עוד יותר קשה כשאני יודעת כמה הוא אוהב אותי. כמו כן, זה גורם לי לדחות בחורים אחרים ואפילו לא לתת להם הזדמנות. אני מרגישה שאני תקועה בסרט רומנטי, שבו שני אנשים שמאוהבים זה בזו בטירוף, אבל לא יכולים להיות יחד. מה עושים?

ג'ולייה שלום רב, אני מניח כי בחרת בשם ג'וליה כדי להמשיל את אהבתכם כרומיאו וויוליה (תקני אותי אם אני טועה). אין רציונל באהבה. נכון- נפגעת כי הרגשת כי ביטלת את עצמך בתוך הקשר. שנה ואת ממשיכה לאהוב אותו. שנה שהוא אוהב אותך. שנה שבה שניכם אינכם שוכחים. שנה שבה שניכם מרגישם את אותה ההרגשה. שנה שבה את דוחה בחורים אחרים. שנה את לא נותנת הזדמנות לאף אחד אחר. שנה ששניכם מרגישים שאתם אוהבים אחד את השני בטירוף. ג'וליה, זה בכלל לא טיפשי. זה בכלל לא ילדותי. זו אהבה אמיתית. את בטח שואלת מה עושים? ראשית, מי אמר שאתם לא יכולים להיות יחד? זו דעתך והרגשתך כרגע. אינך מתארת בעיות אקוטיות המחייבות פרידה. את כותבת: "ביטלתי את עצמי קצת בקשר". "ביטלת את עצמי קצת"-רק קצת. הניואנסים הקטנים האלו הם משמעותיים. "קצת". "הנחתי שאין לנו לאן להתקדם עוד". "הנחתי".- לא הייתי בטוחה. "הנחתי". שוב ניואנס משמעותי. אתמקד יותר באמירה אחרת שלך שהיא עובדתית: "הצרכים שלך היו תמיד בתחתית סדר העדיפויות": זו כבר עובדה ובה אנסה להתמקד. שנה עברה ואתם לא יחד. 7 שנות חברות. דהיינו,את איתו מאז גיל 19. אפשר לדעתי לשפר את כל המצב ותחזרו להיות יחד. עכשיו, כשאת רואה את המצב ששניכם אוהבים בטירוף, ניתו לשלב את הרציונל עם הרגש ואין זו ניגודיות. אני שונא לומר את המילה- את חייבת. ואולם- לאור העובדה כי האהבה לא שככה והיא קיימת "בטירוף" , את יכולה להציב לו תנאים ( וגם עם אמירה זו איני שלם כשאני מבטא אותה). אני מניח שהוא עבר תהליך כלשהוא של שינוי עצמי , וכעת, ייתכן מאוד כי יסכים/יוותר/יבין יותר את צרכייך. אני מניח כי הוא יודע כי את היא זו שאותה הוא אוהב. אני בטוח כי הוא רוצה שתרצו לחזור יחד ועל כך אין עוררין. ג'וליה, מאחר וגם את אוהבת אותו בטירוף ואת לא נותנת לאף אחד הזדמנות, ומאחר והמצב נמשך כך כבר שנה, אני מציע כי תתני לו ובייחוד לך ובעצם לשניכם, הזדמנות נוספת. נכון הוא שייתכן כי שוב תרגישי נפגעת בצורה זו או אחרת, ואולי גם הוא, אך כששני אנשים אוהבים אחד את השני ברמות שאת מתארת, קשה להישאר אדיש מהצד ולדבר על רציונל. אהבה אמיתית כפי שאת מתארת ( ואני מניח כי גם המשיכה היא עצומה ביניכם) קשה מאוד למצוא אם בכלל. תשאלי את עצמך ותעני לעצמך: בשנה הזו הכרתי גם אחרים ואף לאחד לא נתתי שום הזדמנות. אולי אני לא יכולה להתנתק ממנו? אולי אני מרגישה שלעולם לא אוכל לשכוח אותו? אולי אני לא רואה אף אחד שידמה לו? ישנה אמירה שאומרת ש"אהבה אחרת משכיחה אהבה קודמת" ואולם איני חושב שזה המקרה ביניכם. את לא נותנת הזדמנות לאף אחד אחר. אני מניח כי גם הוא לא נותן הזדמנות לאף אחת אחרת. ג'וליה, אולי אינך מודעת לעובדה כי קשה מאוד למצוא אהבה כמאין זו כפי שאת מתארת. זה קשה, קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי. אני במיוחד מדבר אל הרגש שלך ומנסה להתעלם מהרציונל. אם כולם היו מדברים על רציונל, הרי היכן האהבה? אין אהבה. דוגמא לרציונל ( אולי זה לא המקרה אצלכם ואולם זו רק דוגמא): אני עשירה, הוא עני. אין קשר כי אין בינינו התאמה כלכלית. נכון שזה רציונל? ואולם, אם היית נותנת הזדמנות לקשר ומערבת את הרגש במעט רציונל, אני סמוך ובטוח כי הכל ניתן לפיתרון. בסיס הקשר שהוא כי האהבה קיימת ולא דעכה,(לא אולי, היא קיימת) נהפוך הוא, הוא רק הלך וגבר. הפרידה ממך אולי גרמה לשינוי מחשבתי אצלו? מרבית הסיכויים שגם הוא ( בהכירו אותך ואת סיבת הפרידה), חשב, ולא פעם, היכן הוא טעה והיכן הוא מוכן להתגמש יותר. מאוד קל ולומר שתמשיכי להתתמודד ובסופו של דבר תתגברי. לא במקרה שלך ולא בצורה בה את מתארת את כמות האהבה העצומה ביניכם. לאור כל שתיארתי, אני כלל לא בטוח שאם תחזרו את תיפגעי כפי שאת כל כך בטוחה. ואני חוזר ואומר כי מחשבתי זו נובעת מהעובדה כי ייתכן כי הוא התפכח וכעת הוא מבין אותך יותר. זו בדיוק הנקודה שייתכן לשקול (והפעם רציונלית) חזרה ביניכם. רציונלית מתוך עובדת עוצמת הקשר הרגשי הקיים ביניכם ואשר לא נעלם. תמיד תוכלי לחזור לרציונל אם שוב תיפגעי, אך מי אומר שתיפגעי? אולי תציבי תנאים ( ושוב אני לא אוהב את המילה הזו- תנאים) והם: לגרום לו ללכת לטיפול. להתיב לו תנאי שכזה. אני מניח שהוא יסכים ואם לא שוב תחזרי לרציונל. ואולי לא? אולי עכשיו הוא יסכים לתנאי הזה. אם הוא יסכים, הרי כבר השגת את המטרה הראשונה אשר "תשבור" קצת את הרציונל. "אהבה שהיא חזקה ממני"- תחשבי איזו אמירה היא זו. אמירה כה משמעותית בעיני שלדעתי, מחייבת מחשבה על חזרה. "אני עדיין מאוהבת בו"? את אוהבת אותו עד טירוף. את לא "עדיין" אלא הרבה יותר מכך-"עד טירוף". אם מחפשים סיבות להיפרד ( ואת לא מתארת שיש הרבה מאוד סיבות אך את לא מתארת ומפרטת את יתר הסיבות, אלא מתמקדת בבעיות ספציפיות מאוד), תמיד אפשר למצוא סיבות. את לא תקועה בסרט רומנטי- את אכן בסרט רומנטי כפי אמירתך ותיאורך את המצב. לסיכום: לדעתי ( וזו דעתי האישית בלבד), יש לתת לקשר הזה הזדמנות נוספת. אהבה ברמות האלו שאת מתארת בשילוב 7 שנות היכרות, בשילוב ההכרות העמוקה איתו,בשילוב הרגשתי כי הוא יתגמש יותר, ובייחוד האהבה העצומה הקיימת ביניכם, אהבה ברמות כאלו היא מצרך נדיר. לדעתי ג'וליה, תני לקשר הזה סיכוי נוסף. הרגשה פנימית שלי ( בשילוב עם קצת ניסיון של ראייתי מקרים אחרים), ברגע שקיימת האהבה ולא שככה אלא אף גברה, אהבה זו והמשיכה הזו יעשו את שלהם. אני מניח ששיקפתי נכון את המצב ולאור כל זאת הגעתי למסקנה שהגעתי. בברכה, מוני ( אין דעתי מהוה תחליף ליעוץ מקצועי).