האם להמשיך?

שלום. אני בת 25 ויש לי חבר כבר ארבע שנים. בשנה הראשונה של הקשר הוא היה די משקיען, השתדל לשמח אותי ולרצות אותי, חשב בעצמו על דברים מקוריםם, והצליח לרגש אותי. עם הזמן המון דברים השתנו. היום הוא כבר לא משקיע ב-כ-ל-ל ברומנטיקה, בניסיון לשמח אותי, ולרצות אותי, הוא לא מנסה להפתיע אותי ולא עושה שום מאמץ לכיווני. התנהגותו גורמת יל להרגיש לא רצויה, לא מחוזרת, מצויה בשיגרה, אני מרגישה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו, ויודע שלא אעזוב אותו. דוגמאות: הוא יודע עד כמה אני אוהבת פרחים, ולא קנה לי כבר שנה וחצי פרחים. הוא יודע כמה אני אוהבת לצאת, ולא משתדל להראות אפילו שהוא ישמח לצאת. אם כבר יוצאים הוא גורם לי להרגיש שהוא עושה לי טובה, למרות שהוא תמיד מאוד נהנה. יש לנו קשר מאוד פתוח מהצד שלי. אני מרגישה שאני יכולה לומר לו הכל, והוא תממיד מגיב מאוד יפה. ואפילו משתדל מאוד למשך יום וחצי, ואז שוכח מהכל. הוא לא מפסיק לומר לי שהוא אוהב אותי, אבל מצד שני לא רגיש כלל לצרכים שלי, ולא מנסה לספק אותי. השיחות איתו כבר לא עוזרות כלל, ואני מרגישה שאני תקועה ביחסים שתמיד אהיה אומללה בהם בגלל שאני אדם כל כך רגיש, רומנטי, זקוק לתשומת לב וכו'.. והוא הפוך. מהצד השני, כמובן שאני אוהבת אותו המון, לא חושבת שאמצא את התכונות הנפלאות שבו באף אחד אחר, ומרגישה רוב הזמן שאני לא רוצה להיפרד ממנו בשום אופן. לסיכום, אני חצויה. צד אחד שלי לא רוצה לעזוב בשום אופן, וחושב שאהיה אומללה בלעדיו, ואכעס על עצמי כל החיים אם אעזוה אותו. צד שני, הצד שמתעורר עם כל אכזבה, וכל מילה שלא במקום, רוצה להיפרד מאוד. וחושב שאהיה אומללה אם אמשיך כך כל החיים. מה לעשות???!!?! האם מישהו יכול לעזור לי?

הי דנה, כמה נקודות למחשבה, האם את משקיענית בקשר? האם את חושבת איך לרצות ולרגש אותו כל הזמן? האם את משקיעה ברומנטיקה ועושה כל מאמץ לשמח ולהפתיע אותו? האם את קונה לו פרחים? האם את יוזמת את היציאות ואומרת לו כמה חשוב לך לצאת איתו? האם את אומרת לו שאת אוהבת אותו? האם את לא לוקחת אותו כמובן מאליו? האם את רגישה לצרכים שלו? האם הוא מרגיש שהוא יכול להגיד לך הכל? אחרי שתעני לעצמך על כל אלה, ייתכן שתגיעי למסקנות מפתיעות...

מיכל - תודה על התשובה, אך לצערי, או אולי לא לצערי..התשובה לכל שאלותייך היא ..כן!! ניסיתי הכל, לקחתי יוזמה בעצמי, אני רואה את הקשר שלנו כהדדי לחלוטין, אך עדיין זה חד כיווני.

קודם כל, תןדה על התשובה המהירה. אבל..מה לעשות אם כבר ניסית את שיטת ההדדיות, ביטלתי את היותי סינדרלה והיותו הנסיך... אני יוזמת ומציעה, קונה פרחים ומחזרת, משקיעה ואף מעירה בציניות קלה על דברים שחסרים לי...ובד"כ הוא נענה לחיזוריי, שמח על מתנותיי וכו', אך עדיין לא מזיז את עצמו. עדיין לא מבין שהוא לא מחזיר לי באותו מטבע. ומה לעשות...למרות שבעולם שלנו הבנות כבר אינן סינדרלות לחלוטין..עדיין אני אוהבת להרגיש מחוזרת, אוהבת להרגיש שמשקיעים בי ומחזרים אחריי...אפילו קצת. ניסיתי להעיר לו בקטנות ובגדולות..הוא תמיד נחמד ומסכים איתי וכו'..אך לא לוקח לתשומת ליבו, ולא מיישם. מה לעשות עכשיו??!!