איך ממשיכים הלאה?

יצאתי עם בחור שבהתחלה בכלל לא רציתי אותו הוא חיזר אחרי בטרוף תקופה די ארוכה. לאחר שכנועים רבים מצד חברותי הסכמתי לתת לזה צ'אנס. באחת היציאות שלנו הוא סיפר לי שהוא יוצא עם בחורה כבר 7 שנים והוא לא יודע איך לעזוב אותה. חשוב לציין שבמשך כול תקופת החיזור שלו אלי ראיתי אותו כול שבוע במועדון והוא לעולם לא לקח את חברתו איתו לבלות.אחרי חיזורים רבים הבחור שבא את ליבי וכמובן שהוא נפרד מחברתו למרות שמדי פעם היא היתה מראה נוכחות ומתקשרת. חברי החליט לשתף אותי בכול עברו וסיפר לי על כול הבגידות שבגד בחברתו לשעבר וכל הנסיעות שלו לחו"ל והן היו רבות והכול בלעדי החברה שלו הוא סיפר לי שרע לו איתה לכן הוא בגד בה. קשה לתאר במילים כמה האהבתנו היתה רבה והסקס היה נפלא והחברות היתה נפלאה לא עזבנו אחד את השני.(הוא הראשון שלי בכול ואני בת 24) למרות שגיליתי שהבן אדם חולה נשים וסקס שכול מחשבותיו סובבים סביב אותו נושא אהבתי אותי כול כך שיתעלמתי מהכול בתקווה שזה רק דיבורים. רציתי כול כך לסמוך אליו כי האמנתי שהוא אוהב אותי והוא ישתנה .נתתי לו לנסוע בלעדי מספר פעמים עים חבר ואז ראיתי שלא יהיה לזה סוף הוא כנראה קיבל אותי כמובן מאליו ואני מעריכה את עצמי לא נראה לי שאני ישב בבית והוא יעשה חיים. ואז החלטתי לשים לזה סוף וכאן הגיע התנאי או שנעשה חיים ביחד כזוג או שניפרד לצערי הרבה ההחלטה שלו היתה פשוט שנפרד אים כול האהבה הגדולה. הוא היה מתקשר בכול יום לפני השינה מתי שהזכרונות עולים והמחשבות מציפים ואומר לי שאני אהבת חייו וזאת היתה ההחלטה הכי קשה בחיים שלו היינו בוכים ביחד ונזכרים בכול כך הרבה רגעים מאושרים אבל הכול היה סתם געגוע ריגעי מין משחק או שיעמום כול כך הרבה מילים יפות שיצאו לו מהפה ללא שום כיסוי הוא גם אמר לי להמשיך הלאה שאני לא צריכה חבר כמוהו והוא יודע שהוא דפוק!.ואני הייתי שבר קלי לא הצלחתי להבין איך הוא מוותר על כזאת חברות אמיתית שאחד תמך בשני היינו בדיוק אותו ראש ממש אחד השלים את השני הוא היה בדיוק האדם שחיפשתי במשך כול שנות חיי (מבחינת חבר לחיים לא בתור בן זוג) מה גם שהשקעתי את כול כולי בכדאי שהאדם הזה יהיה מאושר הייתי מוכנה לעשות בשבילו הכול אפילו לעזוב את מקום המגורים שלי ואת העבודה שלי במרכז ולעבור אליו לצפון. עוד מההתחלה המוח שלי אמר לי שהוא לא בשבילי ראיתי אדם בן 28 שלא יודע מה הוא רוצה מחיו אדם לא יציב מתוסבך ומבולבל בוגדני אגואיסט מה גם שכול החברים שלו בני גילו שכול היום מחפשים בחורות ולעולם לא היה להם חברה רצינית. אבל הטרגדיה האמיתי כשנודע לי שהוא חזר לחברה שלו.אני לא מצליחה להתרומם אני בוכה כול היום לא יוצאת מהבית למרות שאני יודעת שהוא לא בישבילי אני לא מצליחה לשכוח את אותם רגעים שהייתי האדם הכי מאושר עלי האדמות איך אפשר לשכוח כזאת חברות? איך הוא ויתר על שנינו? איך הוא ממשיך הלאה? איך גורמים למועקה לעבור?למה הדמעות לא מפסיקות? ניסיתי גם לצאת עים גברים אחרים אני לא מסוגלת כשהם מנסים ליצור איתי איזה שהוא מגע פיזי הכי קטן כמו חיבוק אני פשוט נזכרת ובוכה. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב אליו לחלום אליו ולשאול כול כך הרבה למה? בבקשה אנא מה לעשות איך למלא את הריקנות שנוצרה בחיי בלעדיו? איך שוכחים אדם שהיה כול חיי? אני לא מפסיקה לדבר אליו האים זה טוב? בבקשה מה לעשות למה זה כול כך כואב? האים כול אהבה שלו כלפי היתה משחק?! האים כול הזמן הזה הוא אהב את חברתו הראשונה? למה כול דבר מזכיר לי אותו ? כשראיתי שהוא כבר לא מתקשר אני הייתי מתקשרת והוא היה מדבר אלי בזילזול ובקרירות זה הפך למישחק מאוד מוזר. מתי אני יבין שהוא היסטוריה? אני יודעת שאני נשמעת כמו טיפשה כי לאדם הזה יש כול כך הרבה מגרעות אבל לצערי הרב אני אוהבת אותו כול כך. אני מאשימה את עצמי באובדן של הקשר אולי נתתי לעבר שלו להשפיע אלי לא היה לי אמון בו וזה הרס!

נכון זה קשה אבל אפשרי. אני חזרתי לאהבה ראשונה שלי 5 פעמים למרות שהוא התעלל בי נפשית, זה לא שווה את זה , אולם רק הזמן יעשה את שלו. תנסי לעשות דברים בשבילך: לימודים חברים הכול רק כדי (לפחות בהתחלה) לא תשארי לבד כך שלא יהיה לך זמן לחשוב עליו. בהצלחה