עבודה

שלום רב אני בת 38, עבדתי במקום מסויים כ14 שנה, מתוכם מספר שנים כמנהלת צוות. עזבתי את מקום העבודה מתוך מחשבה ללמוד בסמינר, אך עם הזמן הבנתי שטעיתי ולא אוכל לממן את זה. הייתי מובטלת, עברתי בין כמה וכמה עבודות (עם המון תסכול על השכר המוצע, התפקידים,הריצות וכו') , וכעת אני עובדת מעל שנה במקום מסויים,התפשרתי על מקום זה בגלל שדמי אבטלה הסתיימו והייתי חייבת לפרנס את עצמי. מאז אני ממשיכה לחפש עבודה, שולחת קורות חיים,(מתקנת אותם על סמך התייעצות), וכל התפקידים המוצעים לי הם שירות (יש לי ניסיון רב אך אינני מעונינית יותר בתחום, לצערי השוק מוצף בעבודות אלה בשכר זעום,אני כבר מיציתי). עד כאן קצת רקע... אני סובלת מאוד! קשה לי לקום בבוקר, קשה לי מאוד לעבוד, הריכוז שלי ממש נפגע,אין לי חשק לעבוד, לא בא לי להיות שם אבל הגרוע שלא ממש בא לי להיות בשום מקום עבודה אחר.אני מרגישה שם אם אמצא משהו אחר זה יופיע גם שם. משהו בתוכי לא מסוגל לעבוד יותר, למרות שתמיד עבדתי והתמדתי, ונהנתי וראיתי בזה אתגר. אני כמובן לא יכולה להרשות לעצמי לא לעבוד, אבל סובלת מאוד כל יום ומתקשה לתפקד במקום העבודה.(משימות נדחות,אין בי את היסודיות והמקצועיות והרצון לדעת הכל כמו שהיה פעם)יכלתי למצוא עבודות קלילות שלא מצריכות חשיבה (דואר וכו') אך השכר מאוד מאוד נמוך ואני לא אוכל לממן שכר דירה והוצאות מינימליות.גם כיום אני חיה בצמצום רב. אני סטודנטית באו"פ לחינוך, וגם זה קשה מאוד. אין עבודה במשרה מלאה או שכר סביר בתחום. חשבתי שאולי זה יתן לי מוטיבציה ... אני לא מצליחה להבין מה עובר עלי,התפקיד הנוכחי מעצבן אותי , יש בו שירות, וקצת אדמינסטרציה, ושני התחומים מעצבנים אותי. קשה לי איתם. אני מנסה לשאול את עצמי מה היית עושה לו יכלת לא לעבוד בכלל? והתשובה היא כל יום מה שהיה מתחשק. מסתובבת, לומדת, מטיילת, נחה, קוראת, ואולי עובדת כמה שעות בודדות בתחום החינוך.למשל שיעורים פרטיים. החלטתי לכתוב בפורום מכיוון שאשמח לשמוע את דעתכם,ולנסות להבין מדוע נקלעתי למצב הזה, אולייש לכם רעיונות להסבר. אני לא מצליחה לצאת ממנו . תודה רבה דפנה