רווקה בת 32

אני בת 32 בקשר זוגי עם בן 37 גרוש +בן 10 . אני מאוד אוהבת את הבן זוג שלי,יש לנו קשר מצויין. מה שמפריע לי זה הסטיגמה של רווקה בת 32 (איני מעוניינת להתחתן כרגע)בגלל שכולם חושבים שאחרי גיל 30 את כבר רווקה נואשת.מהססת להגיד בת כמה אני בעיני כל מי שמקיף אותי החיים חלפו ולא עשיתי כלום בנוגע למערכות יחסים עכשיו שאני בת 32 אני כבר מתפדחת לחשוף את הגיל שלי, כי זה תמיד גורר מטח ביקורת כמו למה חיכית עד עכשיו או איך זה יכול להיות שאת בת 32 ועוד לא נשואה? .אני גאה בעצמי, על ההישגים שלי, בגיל 32 יש לי קריירה מעולה, אני גם נראית מאוד צעירה מול בנות גילי.הגיל שלי מקלקל הכל המעל שלושים הזה נראה לאחרים מוזר,שואלים אותי בכל זמן ובכל מקום איך את לא לחוצה? ואחרי כל זה כולם, היחס המשפיל, מתפלאים שאני משקרת או מטשטשת את הגיל האמיתי. שאני מתביישת להגיד בת כמה אני. מה האמת משנה? אם יש לי קשר זוגי טוב , מה זה משנה בעצם שאני לא רוצה להתחתן. אבל זה משנה לאחרים, ועוד איך. ברגע שאני מספרת שבעצם אני בת 32 ולא כמו שהם נתנו לי או חשבו, הם מיד מתרחקים, פתאום אני נראית להם מוזרה מידי שאני לא רוצה להתחתן . מבחינתם גיל 32זה כבר זה כבר טו מאץ'. איך מתמודדים עם סטיגמת הרווקה בגיל 32? עם הבושה לחשוף את הגיל ועם השאלות החטטניות? הגעתי למצב שאני לא רוצה לצאת מהבית ולהיפגש עם אנשים ובלבד שלא ישאלו את השאלות הטרחניות האלה.אני רווקה וטוב לי ,מה אכפת לכולם ומה הבעיה עם זה? בבקשה בבקשה עזרה.

שלום, תגובה לדברים שכתבת: "יש לי קריירה מעולה.. שואלים אותי איך את לא לחוצה? מה זה משנה בעצם שאני לא רוצה להתחתן מה אכפת לכולם ומה הבעיה עם זה? " דעתי: קריירה מעולה זה דבר נהדר, אבל לא במקום משפחה. כך לפי הערכתי ותחושתי- זו הגישה של מרבית בני האדם. את לא לחוצה כי את מרגישה את עצמך צעירה וכך גם נראית , לדברייך. אי לכך - ה"לחוצה" , אצל מי ששואל אותך, יכולה להיות בהיבט של הבאת ילדים לעולם. השעון הביולוגי מתקתק גם אם נראים מצויין וגם אם הקריירה בשמיים. השחלות יש להן את ה"גיל" שלהן. מה זה משנה?- זה לא בהכרח משנה (למרות שיש רבים שזה כן משנה ומאוד משמעותי והכרחי עבורם )העניין אם כתוב באיזשהו מקום שיש קשר זוגי או שהוא קיים ומוסדר בצורה אחרת. זה משנה לעניין ילדים - המשכיות. מה אכפת לכולם?- שוב, אכפת למי שרוצה בטובתך מההיבט של הבאת ילדים. גם אם אינו אומר זאת במפורש... אם את מבין אלו שאינך מתכוונת ולא מעוניינת בהקמת משפחה, אז כל דברי בטלים, חסרי טעם ותכלית ! וזה ממש לא משנה מה אחרים חושבים , למה משנה להם, מה אכפת להם, מה אומרים לך, אם רומזים או חושבים שאת לחוצה וכן הלאה..... שהרי מבחינתך אין שום בעיה... (דעה של סתם אחת, לא פסיכולוגית גם לא פסיכותרפיסטית..)

נשמע מדבריה שהיא מעוניינת להשקיע בקריירה או שהיא לא מעוניינת להתחייב ..לא מסכימה איתך שהרי להביא ילדים יש לה עוד כמה שנים.זה לא שהיא בת 50-45 אני ילדתי בגיל 37 ובגיל 39 ככה שזה אפשרי

פונה יקרה, נכון, עובדתית את בת 32 , עובדתית את לא רוצה להתחתן ונכון שיש לך קריירה מעולה. אבל, האם חשבת כמה שנים קדימה? אני מניח בדרגת סבירות גבוהה שאת רוצה מתישהו להיות אם ולחוות את חווית האימהות. הקריירה חשובה מאוד, אך אין היא באה במקום חווית האימהות. אם ניתן לשלב בין השניים הרי לדעתי זה מעולה. מנסיון אישי אני יכול לומר לך כי אני מכיר נשים שלא נישאו גם בגילאי ה-40 לחייהן מאחר והיו עסוקות בפיתוח הקריירה, אך בהגיען לגיל מסוים, הן מסתכלות על סביבתן ורואה שרוב רובן בנות גילן אימהות לילדים ואז מתעוררות תחושות חדשות שנובעות מהסביבה. אני סבור כי הינך רוצה או שתרצי להיות אם כמו רוב רובן של הנשים. אינני מגיע מנקודה של הבעת ביקורת על דעתך ורצונותייך, ואולם הייתי מציע כי תקחי בחשבון גם עובדה זו , וכדברי אביבה, "השעון הביולוגי מתקתק". כאביבה כך היא דעתי-"קריירה היא דבר נהדר,אך לא במקום משפחה". כגישה אישית פרטנית לחלוטין , אינני מהווה חלק מ"חוק העדר", קרי, אעשה מה שאחרים עושים כי.... ואולם, אין המדובר בנושא עסקים/או אחר פרט לחיים הזוגיים, שם המדובר בחיי משפחה בהם תוכלי למצוא סיפוק רב בנוסף על הקריירה, והרי את אומרת כי הקשר ביניכם מצויין ואת אוהבת אותו מאוד. אני סבור כי ניתן לשלב בין כל הנקודות שהעליתי: גם המשך הקריירה , גם זוגיות טובה וגם אימהות. בברכה, מוני