שוב בדילמה

בתאריך 25/05/12 פניתי באתר ותיארתי מצב מסוים בו אני מצוי. אני פונה שוב לאור התפתחות חדשה שחלה לאחרונה. עובדתית אני גרוש 3 פעמים. מזה זמן אני נמצא בקשר יפהפה עם בחורה גרושה עם 5 ילדים ,כאשר ארבעה מהם עדיין איתה. אני נהנה מפרגון רב, אני נהנה מחברתה, אני נהנה מכל היחסים הסובבים סביב זוגיות , לרבות חיי אישות נהדרים. ולא פחות חשוב, אני נהנה מחברתם של כל הילדים אשר מכבדים אותי, בילויים משותפים עם הילדים, ארוחות משותפות וגם אני מצידי מרגיש שאני ממש מתחבר איתם. ( תמיד אהבתי חברת ילדים). היא צעירה ממני ב 3 שנים. גיאוגרפית היא מתגוררת די רחוק אך גם זו אינה בעיה. בשבועיים האחרונים חודש בינינו הקשר אחרי שדי התמוסס לו. הפעם התחלנו לדבר על חתונה ( מה לעשות שאני מאמין במוסד הזה). אתמול קיבלתי מינוי ממקום הלימודים בו אני לומד, מינוי מכובד שהוא ייצוג מוסד הלימודים באזור מגורי. עד כאן העובדות. אך אני חושש מכמה סיבות: 1. אני חושש להינשא בפעם הרביעית. 2. מאחר ומקום מגוריה מרוחק, סיכמנו, ( ואני מסכים) לעבור להתגורר עימה על מנת לא לנתק את הילדים מסביבתם הטבעית וזה מקובל עלי לחלוטין וגם הגיוני מאוד. 3. אני זה שצריך לעשות את המעבר הפיסי. 4. אין לי שום בעיה עם זה כי יש כביש 6. 5. הבעיה היא שהעלויות יהיו גבוהות יותר מעבר להוצאות החודשיות הקבועות שיש לי. 6. בעיה נוספת היא שאצטרך להתארגן לכל הנסיעות האלו מספר פעמים בשבוע ( גם אם אצמצם את הנסיעות למינימום ההכרחי, גם אז מדובר בפעמיים לשבוע לפחות אם לא שלוש). אבל, ואני מציין פעם נוספת, דבר לא מהווה בעיה פרט לחשש שמא אמצא את עצמי שוב גרוש. דבר נוסף הוא שהמדובר בבחורה דתיה וגם עם זה אין לי בעיה כי גם אני אדם מסורתי ומכיר היטב את המגזר הדתי ובקלות אני יכול להשתוות לרמה הדתית שלה וכל הכרוך בכך. מעצם היותה בחורה דתיה, גם היא מאמינה במוסד הנישואין בדיוק כמוני. מה אני עושה? אני רוצה את חברתה, אני אוהב את הילדים, טוב לי כשאני איתה והיא חסרה לי מאוד כאשר אני לא איתה ( כמו עכשיו למשל, ואף פעם לא בילינו שבת אחת ביחד). היא בחורה רצינית, בעלת עבודה מסודרת ויציבה שנים רבות במשרד ממשלתי. אני מוכן להתחייב, היא מוכנה להתחייב והיציבות שלה גורמת לי להימשך אליה עוד יותר. אני מעוניין בה מאוד ובשום אופן אני לא מוכן לוותר עליה למרות הקשיים הגיאוגרפים , אך שוב, החשש היחידי שלי הוא מגרושין נוספים. מה עושים במקרה כזה? תודה.

יש אמירה / סטיגמה שאומרת שגברים בסטטוס של רווקים ( שלא חוו נישואין ) מעל גיל 45 , או שהם בררניים מידי או שמבררים אותם, כך גם לגבי נשים. מניסיון, אני יודע שעובדתית זה נכון. נשים מספרות לי על גברים מעל גיל 45 שהם לא יודעים ליצור מערכת זוגית , ויותר מכך שבשום פנים ואופן הן לא בכלל לא מעוניינות ובכלל לא רוצות בגבר כזה כי אין עתיד עם גבר כזה חוץ מאשר איזשהו קשר אינטרסנטי או קשר אחר שלאורך זמן נידון לכישלון. אגב, בתור גבר שמכיר ראש של גבר, אני יודע בדיוק למה הן מתכוונות והן ממש צודקות. מצידי, אני יכול להעיד את אותו דבר ממש, אך לגבי נשים כמובן. אין עתיד רציני ארוך טווח עם נשים שכאלו ושלא יספרו סיפורים על כוונות רציניות, שטויות, זה לא נכון. אני מציין כל זאת כי אני מרגיש שסוף סוף פגשתי בחורה מעל הגיל הזה שיודעת להתנהג איתי ואיתה אני מרגיש ממש כמו מלך. אני נוסע אליה וחוזר לפנות בוקר (ולפעמים למחרת בלילה) וכל פעם שאני יוצא מביתה, אני כבר מתגעגע אליה. הילדים שלה הם באמת מצרך נדיר וכבר הייתי בקשרים עם נשים שיש להן ילדים וזה כלל לא דומה למה שהכרתי. אני זוקף הכל לזכותה. כמו שאמרתי, אני לא מוכן לוותר עליה ואני רוצה אותה לידי כל הזמן. שלא לדבר על הילדים שהם מקסימים ברמות שטרם הכרתי, וגם זאת אני זוקף לזכותה בזכות החינוך שלהם שהיא היא האחראית העיקרית שהם כאלה ילדים מדהימים. אני מרעיף על כל ארבעת הילדים שאיתה חום ואהבה והם מחזירים לי פי 10. אתה אומר שבתוך כמה שעות שיחה עם פסיכולוג חברתי אבין ואדע מה אני רוצה. אני כבר עכשיו יודע מה אני רוצה,וזה אותה ואת הילדים שלה שהם בלתי נפרד ממנה. כשכולנו יחד, זו משפחה אחת גדולה והיא הגורם העיקרי לליכוד בין כולנו. האם כמה שעות שיחה בלבד עם הפסיכולוג החברתי יספיקו לצורך הפגת החשש מגירושין נוספים? תוך מספר שעות אבין הכל? האם הפסיכולוג החברתי יכול לעזור גם בכל יתר הבעיות שציינתי: מרחק, לימודים, התחייבויות באזור מגורי( ברור שאני עוזב אל ביתה כי לא מנתקים 4 ילדים מהמסגרות שלהם) ? תודה.