איך מפסיקים לפחד

שלום רב! אני אישה רווקה בת 29 שגרה עדיין עם אמא שלה. אני מאוד מדוכאת ומוצפת אכזבה ורגשות אשמה רבים בהקשר לתפקוד הלקוי שלי בחיים. אני מאוד תלויה באמי כלכלית ותמיד הייתי תלויה בה. עבדתי בעבודות שונות החל מזמן שחרורי מהצבא. היו תקופות מסוימות בהן למדתי ותקופות אחרות בהן עבדתי, אך אף פעם לא הצלחתי לשלב את שני הדברים יחד (גם לעבוד וגם ללמוד). מה שמאפיין את כל התקופות הללו בחיי, היא העובדה שאף פעם לא הצלחתי להתמיד בדבר. החל מהליכה לבית הספר בגיל ההתבגרות, ולמסגרות לימודיות אחרות במכללה, וכלה בעבודה במקום קבוע. היום אני שיננית שלא מוצאת עבודה בתחום, אך עבדתי לא מכבר כמדריכה בבתי ספר תיכונים בנושאי בריאות, אך לצערי לא הצלחתי להישאר בעבודה הנ"ל, משום שבשבילי כל עבודה בה אני עובדת מצריכה ממני משאבים נפשיים רבים. המשאבים הללו קשורים בפחד שלי מאינטראקציה בין אישית ופחד מכישלון שמונע ממני בכלל לעשות משהו. פחד שמשתק אותי וגורם לי להימנע מלעבוד. ברגע שאני בכלל מצליחה לעזור אומץ וכן להתחיל עבודה חדשה, אני במהרה נוטשת אותה כתוצאה מאי יכולת התמודדות נפשית ופיזית. אני כבר לא יודעת מה לעשות בנושא. כי זה כבר הפך לדפוס התנהגות קבוע ואני לא מצליחה להשתנות . למעשה עניין הפחד טבוע בי בהקשר לכל דבר כמעט, הסיבה שאני רווקה גם נובעת מהפחד שלי לפתח מערכות יחסים עם אנשים חדשים. כל דבר אצלי מותנה בפחד רב, אפילו שעות השינה שלי קשורות לכך. אני תמיד דוחה כמה שיותר את שעת השינה שלי, כתוצאה מלחץ או פחד, וכך גם את שעת הקימה. נוצר מצב שאני עירה בלילה וישנה בבוקר ולא מתפקדת בעליל. אני לא יודעת מה לעשות... אני בת 29 ועדיין מרגישה כילדה קטנה. האם תוכלו בבקשה לייעץ לי בנושא? מה לא בסדר איתי? איך אני יכולה להשתנות? מי יכול לעזור לי לנווט את חיי למסלול הנכון? תודה מראש על ההתייחסות בברכה...