בהמשך לפנייתי מיום 28/01/2012

שלום רב, פניתי באתר ב- 28/01/2012 בכותרת, " היהפוך נמר חברבורותיו". עוד אז העליתי חשש כי משהו עומד מאחרי 'המענק' הכספי הגבוה שקיבלתי כלאחר יד. ( 100,000 ש"ח). היום, חצי שנה אחרי, אני רואה לצערי שהחשש התאמת. לפני יומיים נודע לי כי אימי חלתה במחלת הסרטן שגם שלח גרורות. ימיה של אימי ספורים. אני ממוטט לחלוטין בחלומות הכי גרועים שלי לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות מאישה מלאת שמחת חיים, היא הפכה לשבר כלי היא לא מזהה אותי אלא רק אם יש פלאשבקים אין לי יום אין לי לילה אני מסתובב כמו עכבר מסומם ללא שום כיוון דרך היא האדם שאהבתי ועדיין אוהב יותר מכל אין לה תחליף אני קורא כל יום פרקי תהילים כבר מספר ימים שבבתי כנסיות ובישיבות בכל הארץ מתפללים לשלומה ולבריאותה פרקי תהילים ברוך רופא חולים ההתמודדות קשה מנשוא קשה לי לראות אותה במצבה קשה לי לבקר אותה ולראות את עיניה החסרות כל הבעה יותר מכל, קשה לי לראות את סיבלה הנורא היא מטופלת במורפיום ואף אחד כנראה לא מבין את עוצמת כאביה איך מתמודדים עם מחלת הסרטן? איך עוברים תקופה כזו? האם קיים מקום בו קיימת תמיכה למשפחות בהן יש חולה סרטן סופני? במי אפשר להיעזר? לפני יומיים, כאשר התבשרתי כי הסרטן שלח גרורות, התמוטטתי וכמעט הוזעק אמבולנס לטפל בי הכאב הוא עצום אני כותב את הפנייה וברגעים אלו אינני יודע מה מצבה, אך אני יודע כי היא כואבת ודואבת היא איבדה כל רצון לחיות וברגעים המעטים שהיא ערה, היא ממלמלת שהיא רוצה למות אני לא עומד בכך , ומצד שני אסור לי להראות לה את כאבי אלא להעמיד פנים של להיות חזק. בטבעי אני אדם מאוד חזק, אך כרגע אין לי כוחות נפש אימי היקרה היא בעלת תואר של פרופסור ( קיבלה תואר של פרופסור בתחומה היא ) ולראות אותה במצבה , ולדעת שהיא אישה ואימא משכמה ומעלה , קשה להאמין למה היא? מדוע זה מגיע לה? לעולם לא עשתה רע לאף אחד אלא רק טוב אני יודע שב-6 החודשים האחרונים אבי השקיע עשרות אם לא מאות אלפי שקלים הוא דאג לה לרופאים הטובים ביותר ואף דאג שיגיעו רופאים מומחים מחו"ל, בעיקר מארה"ב אני יודע שהוא דואג לטובי האונקולוגים בעולם שיגיעו אליה אני מרגיש שהסוף קרב ואני לא עומד בכך היכן ניתן למצוא תמיכה עבורי ע"מ שאהיה חזק עבורה? אני יודע שהוא דואג לטיפול הטוב ביותר עבורה, כל מה שכסף יכול לקנות הדמעות חונקות את גרוני. זאת אימא ולאימא אין תחליף ועוד אימא שכזו בזמנו יהודית, את ענית לי אודה על הכוונה לתמיכה

שלום, לצערי, אני מדבר מנסיון, אבא שלי נפטר לפני 9 שנים מסרטן והכאב ברגעים מסויימים עדיין רב מלהכיל. אני יודע שלאורך התקופה הקשה שעברה משפחתי, עזרו לי שני דברים - חיזוק הקשר עם המשפחה המצומצמת (אמא, אחי, אחותי ואחייניתי שהיתה אז תינוקת) וגם תפילות. אני לא אדם דתי, אבל גיליתי שזה עזר לי לתעל את המטען הרגשי לכיוון חיובי. מקווה שעזרתי לך במשהו. ועוד עצה חשובה- העצב והצער משפיעים מאד על הגוף - תשתדל להיות מודע לזה ולא להזניח את עצמך, כמה שאפשר.ד"א - דעתי האישית היא, שאם זה אפשרי, תיפרד מאמא שלך-זה יכול לעזור לשניכם!