סוף סוף אני פותחת את הפה אבל חוששת

שלום רב, כתבתי כאן לפני כמה ימים. נמצאת בעבודה שבה אני משנה את עורי כדי לשרוד - עלי להיות לוחמנית ואסרטיבית 24/7 כל עוד אני בעבודה הזו, וזה משפיע לי גם על הזוגיות. עד כה, במשך 10 שנים שאני איתו, כולל נישואין ושתי בנות, הייתי סותמת על דברים שלא אהבתי ונוטרת בלב וכך צברתי המון כעסים. פתאום, ביממה האחרונה, כשאני בחופש ורואה מה הוא עושה ולא עושה לבית (ללא עבודה כבר תקופה ארוכה, כמעט שנה לצערו), מתחילה לפתוח את הפה ולענות דברים שלא עניתי. חוששת לחצות את הגבול בויכוח, כדי שלא יהפוך לגועל נפש, אבל יוצאות לי כמה אמיתות כמו עצלן, סולטן יעקב (כאילו כולם צריכים להיות המשרתים שלו) ועוד. מצד שני, הוא אמר לי לפני כמה ימים בלהט הויכוח שעוד לא יצאתי מהבית של אמא שלי. מצד אחד מרגישה שאולי כשאני סוף סוף פותחת את הפה, דברים ישתנו, אבל מצד שני אני "משנה את חוזה הנישואין" וזה כידוע כרוך בהרבה ריבים וגועל נפש. זה טוב? זה לא טוב? מה עושים? לפני כמה ימים הוא ביקש שאערוך דף עם חלוקת מטלות הבית לפי איך שאני רוצה כך שיהיה מקובל עלי. כתבתי לו שאני לא עושה חלוקה מחדש, אלא פשוט כותבת את איך שאני רואה את הדברים, מה אני עושה ומה הוא עושה. יצא שאני למרות שאני עובדת ונקרעת בעבודה באווירה מגעילה ולוחמנית, עושה 85% מהמטלות הקבועות והשגרתיות בבית. הוא כמובן לא הסכים אבל גם מאז לא העלה את הנושא. בקיצור, מה עושים? מרגישה שאני תקיפה מדי כי אנחנו כל הזמן רבים. וגועל נפש. השיחות שלנו, אם הן לא על הבנות, הן ריבים