תגובות זעם כלפי ילדים

בהנחה שמדובר 'רק' בטון קשה או ביחס בעייתי אבל לא עובר את הגבול של הורה מתעלל - התעניינות במצב רוח הנכדים, הבעת סקרנות על תופעה שחוויתם עם הנכדים או שיחת 'על דא ועל הא' עם איזכור רגע כזה או אחר שראיתם - הנן דרכים ראויות. 'לקרוא לו לשיחה' - זה לא ראוי. אתם (כבר) לא בסטטוס של 'מחנך'. גידול הנכדים הוא עניין להורים. תנו להם תמיכה, עידוד, חיזוק; לא ביקורת על הוריהם. סביר להניח שההיחסות של בנכם לילדים הינה תופעת לוואי למשהו שמתרחש בזוגיות של ההורים. עוד סביר להניח שהתענינותכם / תמיכתכם צריכה להיות ממוקדת שם, אבל באופן עקיף (נניח: הציעו לסייע בנופש זוגי) בלי לחדור לחדר המיטות שלהם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם