קשיים בגיבוש עצמי והחלטות בזוגיות
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום אני בן 33, מנהל אורח חיים דתי חרדי כבר כמה שנים, ומתמודד כבר כמה וכמה שנים עם נושא הזוגיות. מתמודד, מפני שכבר יצא לי לפגוש המון בחורות, ברובן בחורות טובות, חלקן מצאו חן יותר וחלקן פחות, אך המכנה המשותף לכולן הוא שגם כאשר משהו באמת מצא חן בעיני תמיד, בהנחה שהבחורה היתה מעוניינת להמשיך, תמיד זה הגיע למצב שאני לא הרגשתי שזה שייך אלי ולא מצאתי בי כוחות לומר שאת זו אני רוצה כאשתי, ואפילו לא ממש מעוניין להמשיך סתם להיות איתה בקשר, גם אם זה לא היה כרוך בנישואין. אציין שגם לפני שחייתי אורח חיים דתי כזה, לא הצלחתי לפתח משהו מתמשך, גם כאשר נוצר רגש חם, לא הצטיינתי בשימור קשרים זוגיים. לאחרונה הכרתי בחורה שהייתה בעיניי מרשימה בצורה ממש יוצאת דופן (וזה משהו שבאמת אני אוהב), אישיות מרתקת, שונה ממני מאוד בדברים מסוימים, ולאחר זמן מסוים של קשר שוב הגעתי לאותה תחושה. למרות חיבה גדולה שלי אליה, הנאה מחברתה, משיכה פיזית, ואינטלקט גבוה כמו שאני אוהב, משהו עצר אותי. אנחנו התקדמנו מהר מאוד בקשר מבחינת קירבה, היא קיבלה אותי על אף מגרעות שיש לי באישיות והעריכה אותי מאוד על מעלותיי, האמינה בי ממש כמו שכל בן זוג היה רוצה לקבל הרגשה כזו. אני, מצידי, חשבתי בראש אחר- הרושם החזק שהיא עשתה עלי, כמו גם המשיכה והנעימות, מאוד דחפו אותי פנימה לתוך הקשר. זאת על אף שאני אדם סגור וחשדן בטבעי. אבל האמת היא שהרגשתי לאורך הקשר שאני חושב מהבטן ולא מהראש, ואני רואה דברים שמפריעים לי (למשל סיפור חייה שמלא בסיפורים קטנים שאת כל אחד מהם היה קשה לי לעכל) אך מתעלם ונסחף רגשית. מדי פעם קיננו בי תחושות חזקות בעלות אופי חרדתי, שאני חייב לנתק את הקשר. משהו בה מאוד הרתיע אותי. מצד אחד מאוד נהניתי מהכאן ועכשיו איתה, אבל לא ראיתי בשום אופן מצב שאני מתחייב לבחורה הזאת באיזושהי צורה. זאת ועוד, שלא הייתי רוצה בכלל שבחורה כזאת תהיה אם ילדיי. מאז נותק הקשר, לפני חודש, הייתי עסוק הרבה לנסות לברר עם עצמי מהיכן נובעת ההתנגדות שלי. למרות שיש לה סימפטומים חרדתיים אני עדיין מרגיש שיש בתחושות אלו משהו עמוק שאומר לי שאלו תחושות אמיתיות. כעת, אני מתהלך עם דמותה בראשי, וכהרגלי בחיי הפרטיים נוהג גם כאן במדיניות של- אם יש דילמה גדולה הכי טוב פשוט לא להחליט כלום... הקשר נותק מצידה למרות רצונה הגדול כן להתחתן, כי באמת היה ברור שהכרנו מספיק ואם אני לא מקבל אותה כמו שהיא עדיף לנתק את הקשר. הייתי גם בעד המהלך אבל בפנים נשאר שוב עניין לא פתור... תודה על ההתייחסות וסליחה על האריכות, לא היתה דרך אחרת לתאר את המצב
אתה מתאר סינדרום של 'הימנעות' שיתכן וניזון מחרדה בסיסית, אולי מהתנסויות כושלות, אולי מחוסר בגרות וגמישות, ואולי, ואולי.. מעוד ועוד אפשרויות. האבחנה חשובה, ותהיה הבסיס לשינוי המתבקש באופן החשיבה ודרכי ההתנהגות. לאבחנה נכונה נדרש הרבה יותר מאשר כמה פיסקאות שלך. התהליך של 'שאלה-תשובה' אינו הולם כאן. עליך להסתייע בפסיכולוג/ית. אם המדיום האינטרנטי, באמצעות ה סקייפ נראה לך, צור קשר באמצעות האתר שלי, ונראה איך ממשיכים. http://www.online-counseling-dr.com/Hebrew_Speaking_Psychologist.html אם לא - חפש פסיכולוג/ית קליני או חברתי באזורך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם