משבר
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום אני עוברת תקופה מאד קשה מבחינה אישית מנסה לעשות שינוי מיקצועי כבר למעלה מעשר שנים ולא מצליחה לפרוץ את המחסום. הבעיה הגדולה לצד זה שקשה לי במישור הזוגי כיוון שכבר למעלה מעשר שנים בעלי ואני עובדים קשה אני יוצאת מוקדם בבוקר (חמש וחצי) והוא נמצא עם הילדים שולח לבית הספר ולגן ויוצא לעבודה באחת עשרה עד אחת וחצי בלילה ולפעמים גם שבתות. יש תקופות שאני מרגישה שאני כבר לא יכולה להכיל את זה שכל הזמן אני לבד חוזרת מהעבודה ומתחילה את החלק השני של היום עם הילדים כל הזמן לבד זה פחות הבעיה מה שהכי מפריע לי זה שרק אני מדברת ומתלוננת על המצב והוא כאילו לא מפריע לו שאנחנו ככה ובחופשים סוכות פסח חופש גדול אני צריכה להתחנן בפניו שיקח גם חופש כדי להיות איתנו וזה כבר נמאס לי אני בת 40 ומרגישה לבד לצאת עם חברות קשה כי אני כל הזמן עם הילדים אין לי עזרה מי שימור עליהם והבעיה היותר גדולה זה שאין לי חברות שאפשר לשבת לדבר אין כמו חברות נפש וזה חסר לי יש לי תחושת בדידות נוראית .
שנות ה 40 ידועות כתקופה בה רבים מגיעים ל 'רגע של אמת' עם עצמם. לפעמים מביטים אחורה וקדימה וממשיכים; לפעמים מסיקים מסקנות בנוסח: החיים קצרים וככה לא כדאי לבזבז אותם... וכו'. ממה שכתבת נראה שבניתם אורח חיים שאינו בריא. לא לשניכם כבני זוג, ולא לילדים. מזכיר לי צוללת ששם משמרת אחת מחליפה את האחרת ונכנסת לאותה מיטה חמה. אורח חיים זוגי ומשפחתי כזה נראה מקורי, אבל מאד בעייתי. התחליף של חברות נפש אינו נראה לי פתרון ענייני. שנות ה 40 ידועות כקשורות לשינויים: עדיין יש כח ומוטיבציה לייצר עתיד שונה מאשר ההווה המטריד. נראה לי ששניכם צריכים לתכנן תפנית דרסטית בתעסוקות שלכם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
