זוגיות במשבר?!

שלום רב, יעוץ לתהליכי זוגיות של שני אנשים כלשהם, הנו תהליך שמייצר סיכוי, אבל גם מעורר סיכון. פנייה לתהליך שכזה, שלאחריה אין שינוי משמעותי, היא, לכשעצמה, יכולה לעורר תחושות נכאות - שרק ידרדרו את המצב. אז הנה הסיכון. אבל, תהליך ייעוצי נכון משקף את הרצונות, היכולות, החולשות, הפחדים - של כל אחד מהשותפים, ובכך מאפשר "לגעת" בהם, ולעשות איתם משהו: החל מלתת לבן/ת הזוג הזדמנות לקבל ולהכיל את הדבר, וכלה בלעצב ולשנות משהו, באמצעות כוחות ה'אני' ותמיכת בן/ת הזוג. דוגמה למציאות פסיכולוגית פרטנית שאינה מוכלת מספיק ע"י בן/ת הזוג, ולכן 'מזהמת' פעמים רבות את ההוויה הזוגית - היא החוויה המוקדמת של גרושי ההורים. אכן, יתכן, שיש לדבר השלכות שמעמיסות רגשית על בעלך, ומקשות את הדיאלוג איתך, שמא יחזור הארוע בגלגול עכשווי. דוגמה הפוכה, כלומר משהו שהנו בעל פוטנציאל מיטיב, אבל שאינו מוצא מספיק ביטוי בחיי היום יום ומצריך את המעורבות המקצועית כדי שיעלה על סדר היום והפעילות הזוגית - היא תחושת היכולת האישית של כל אחד מבני הזוג. הדימוי העצמי, שפעמים רבות אינו מקבל את מקומו ומשקלו הראוי בגלל הדינמיקה המשפחתית וחלוקת התפקידים בבית - יכול להיות נושא ראוי במפגשים שלכם. כל המסר שלי עד כה נועד לעודד: כן, הפנייה ליעוץ מקצועי יכולה להועיל, בהסתברות גבוהה יותר מאשר להזיק. ואחרון לענייננו, הוא מה שסיפרת על הסתייגות בעלך: גברים, שמטבעם נוטים להיות כבולים בתדמית של ה'יודע', ולא תמיד מיומנים בדרכי ביטוי מילוליות אודות נושאים רגשיים ואינטימיים - מתקשים פעמים רבות להכנס לתהליך. על זה נאמר: תני לאוכל לעורר את התאבון. כלומר: דרושה מידה של מקצוענות מצד מי שמסייע, ומידה של סבלנות מצד בת הזוג - כדי להתניע את התהליך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם