נישואין על סף משבר

שלום ד"ר אברהם, אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אולי אתחיל מהסוף : הערב בעלי איחל לי למות וגינה אותי בשמות גנאי שהאוזניים תיצלנה מלשמוע אותם, בעבקות ריב שהיה לנו הוא השליך על הרצפה כל מה שהיה בסביבתו כדי להוצא את זעמו. אנחנו נשואים קרוב ל-7 שנים ויש לנו שני ילדים בת 4 ובן 2, שלמזלי הרב ישנו בעת המריבה. אני בטוחה שגם השכנים שמעו את גידופיו. אני לא טלית שכולה תכלת, מהבחינה שאני יודעת בקלות להביא אותו למצב הזה ויודעת בקלות להוציא אותו משיווי המשקל, אני מתגרה בו. כשאני מתחממת קשה לי לשלוט על מה שאני אומרת תרתי משמע, גם כלפיו וגם לאחרים - לצערי הרב אני מסוגלת להשמיץ אותו באוזני אחרים ולהציג תמונת מצב הרבה יותר עגומה, בעצם לא הרבה יותר, אולי קצת מוגזמת בנוגע ליחסי הנישואין שלנו. דבר אחד טוב אצלי, זה שאני מוציאה הכל החוצה, לעומתו, שהוא שומר הכל בפנים (ככל הידוע לי, אולי אני לא מכירה אותו מספיק טוב). מה מרגיז אותי אצלו זה שהוא טיפוס מאד אדיש ומאד אגואיסט כלפי כאישתו. מבחינת אבא הוא האבא הכי טוב בעולם והילדים אוהבים אותו מאד, למרות שלפעמים אני משמיצה אותו באוזני ביתי בת ה-4 וכמובן היא לטובתי. אני יושבת עכשיו ובוכה בזמן שאני כותבת שורות אלו, משום שבחיים לא חלמתי שאני אצטרך להגיע למצב הזה. מה שמרגיז אותי, זה שהוא מתייחס אליי כמובן מאליו, אני לא מספיק חשובה לו ויש לי הרגשה שהוא התחתן איתי בשביל להביא ילדים לעולם ובגלל אמידותם של הוריי. בסך הכל מבחינה כלכלית יש לנו גב תומך שזה ההורים שלי ונוח לו עם זה. בטח תשאל : ניסית לדבר איתו על זה? ובכן אין עם מי לדבר, משום שהאדם הזה כל מה שמעניין אותו בחיים (חוץ מהעבודה והילדים) זה כדורגל ולשת ליד המחשב. זהו. אין עם מי לדבר. הוא מגיע הבייתה מהעבודה ואין עם מי לדבר. לפעמים אני צריכה להעיר לו שיתייחס לילדים מרוב שהטלוויזיה היא המאהבת שלו, לפחות היא, אולי יותר. עכשיו אתה מבין למה אני מתוסכלת? אני המון מרגישה כמו אישה חד הורית גם בנוכחותו, כאילו אני חיה עם עצמי ועם הילדים לבד, אלמנה. בקטע של גרושין - אני מודיעה קבל עם ועדה, שאם מישהו יגע לי בילדים אני חותכת ורידים, אם מישהו חס וחלילה ינסה לקחת לי את הילדים אני בולעת רעל. הילדים הם החמצן שלי, האויר שאני נושמת כל יום, כל שניה, בלעדיהם אני מתה. לכן לא נראה לי נישואין קטע רלוונטי, רק מה, קשה לי להמשיך לחיות ככה, לא בגללי כמו שבגלל ההשפעה של זה על הילדים. אני אודה לך מכל הלב על כל יעוץ, תודה רבה

הי... אני כותבת לך, כי תארת מצב שנמצאים בו הרבה מן הזוגות, כל אחד בגירסתו הוא. נישואין זה דבר לא קל למרות שאנו רוצות שיהיה , ושהם יעשו מה שאנחנו רוצות..ויהיו מושלמים בבית, בעבודה ועם הילדים....מה שאני מציעה הוא להציע לו טיפול (אצלינו זה עבד כי זה פגע בילד בן ה-9)ואם הוא לא ירצה, לכי לבד... בהתחלה אני הלכתי לבד..וראיתי כי לפעמים התנהגות מסויימת שלנו (כנשים) משפיעה מיידית על הצד השני. בהצלחה...:-))) (קחי הכול בקלות..:-))) אם את רוצה לכתוב לי - [email protected]