תחושת חוסר אונים ותסכול

שלום לכולם היני חדשה פה ובדרך כלל לא פונה לפורמים אך הפעם הרגשתי כי אני חייבת, מרגישה כי עליי לקבל כלים להתמוד עם מה שעובר עליי. אני יודעת שנמצאת כרגע במצב של דכאון איני אוכלת אין לי מצב רוח ויורדת במשקל. אני לא צריכה כדורים או דברים כאלה כרגע שיעזרו כי המצב לא חמור זה דכאון כמו של כולם שנפרדים לאחר מערכת יחסים אך פה זה קצת מורכב יותר. אני בת 29 והבן זוג שהכרתי בן 27 . הכרנו באוגוסט, מישהו מדהים בחור זהב, הוא סיפר לי שעבר השתלה של לב ו 2 ריאות, זה לא הפריע לי והחחלטתי שאני ממשיכה לצאת איתו, הוא עבר אותה באפריל האחרון ,ותפקד כמו כל גבר רגיל. הייתה ביניני אהבה ענקית, יצאנו שלושה חודשים עד נומבר. אומנם לאט לאט בחודש וחצי האחרון מאמצע ספטמבר לערך המצב שלו קצת הדרדר לא הרבה והוא אושפז בבית חולים 10 ימים, החלטתי שאני עדין איתו ונסעתי כל יומיים מהצפון אליו לבית חולים בלינסון בפת. הוא ידע שאני אוהבת אותו הוא הרגיש זאת וכך גם אני. גם המשפחה שלו יודעת שמאוד אהבנו ולא היה קשה לראות זאת. הם מאוד שמחו שהוא מאושר וטוב לו, גם אמא שו אמרה ו כמה פעמים, אתה מחכה להתשרר לצאת מפה לחזור הביתה הכוונה שלה הייתה הביתה זה לאיפה שאני גרה כי בילינו פה רב הזמן הוא כבר עזה חצי מעבר אליי והעביר את רוב הבגדים שלו לפה. הבית חולים זה מה ששבר אותו והוא התחיל לחשוב מה יהיה, ואיך ככה פתאום הכל נעצר לנו באמצע, ואני הרגעתי אותו ואמרתי לו שזה רק מסוכה וזה ייגמר ויעבור והכל יסתדר. לאחר שהשתחרר מבית חולים בתקוםה הזאת הרגשתי קצת אחרת לא ידעתי איך להתמודד עם המצב ולאחר שהתשחרר אמרתי לו איך מרגישה לצערי הוא נפגע והחליט לסיים את הקשר, היום בדיעבד מסתבר לי שישנה אפשרות שזה היה יכולה להיות שזה רק תירוץ בלבד. חודש אחרי, כן אנו רק חודש אחד אחרי לצערי הוא במצב קשה מאוד בטיפול נמרץ מורדם ומונשם לאחר השתלה נוספת של ריאות, ואני, אני נקרעת מזה, כי ביקש מהמשפחה שלא תעדכן אותי לגבי מצבו כי הוא רוצה להגן עליי, הןא נפרד ממני הוא שחרר אותי כי הוא רוצה שיהיה לי טוב בחים, הוא אמר לי לא מיגע ל החיים האלה את לא רוצה את זה, הדבר שהכי ייגמור אותי זה יהיה לדעת שאת מחכה לי בלי משפחה וילדים, אני רוה שתמשיכי הלאה בחיים שלך שיהיה לך גבר שיוכל להיות שם בשבילך שיידאג לך שייחבק אותך ברגעים שתצטרכי, ולא את תחבקי אותו. שיהיה לך גבר שיעשה אותם מאושרת. אני מבינה אותו ומצד אחד זה מעשה מאוד אצילי, אבל הוא לא מבין שזאת החבירה שלי! הבחירה שלי אם להישאר איתו או לא, הוא בוחר בשבילי מה טוב לי. הוא יודע שלא יוכל להעניק לי חיים רגילים וזה משהו שלא יודעת איך להתמודד איתו כי אני אוהבת אותו מאוד ורוצה להיות שם עבורו, אני בחורה עקשנית ולא מווותרת, המפשחה שלו ביקשה שאכבד אותם ולא אגיע לבית החוליןם ואני נקרעת, נקרעת ולא יודעת מה לעשות מצד אחד אני רוצה לראותו לדעת שהוא בסדר להיות שם לצידו שיידע שהייתי שם, ולא משנה מה הוא עובר אני תמיד פד בשבילו ולמענו, מצד שני המצב כל כך עדין שלא רוצה עם המשפחה שלו כרגע מריבות וויכוחוים, הם יודעים שהוא יקר וחשוב לי. אחותו כתבה לי אחרי שיצא מנהיתוח שהוא מצא הטיפול נמרץ שאי אפשר להגיע ולראותו בימים הקרובים אנחנו מבינים כמה הוא חשוב לך ויקר לך אבל אל תגיעי. הוא ביקש מהם שלא יעדכנו אותי כי הוא חושב שבזה שלא יגידיו לי מה קורה איתו הוא יימנע ממני את הסבל הזה, לכן אמר להם שלא יגידו לי, בנוסף גם ביקש שלא אגיע, הוא לא רוצה שאראה אותו שוכב ככה מחובר למכשירים בטיפול נמרץ. הוא מתבייש מתבייש שאראה אותו ככה, אך לא מבין שלא מפריע לי ואני אוהבת אותו כמו שהוא ואיך שהוא. זה לא שנפרדנו לפני חצי שנה או שנה, רק חודש! לפני חודש עוד נסענו ביחד וטיילנו וזה מה שהורג אותי ומכאיב לי כל כך שבמשך חודש המצב שלו הדרדר עד כדי כך שהיה חייב להיות בבית חולים. שגם שם הוא היה ולא סיפר לי את האמת אמר שהוא בבית של אחיו, הוא לא רצה להדאיג אותי, כל החודש הזה שבעצם היינו פרודים עדין שמרנו על קשר , ואפםילו נפגשנו כמה פעמים, הוא שוחח איתי כמה שעות לפני שהרדימו אותו כאילו הוא ידע מה יהיה ונפרד ממני ביקש ממני שלא אכעס עליו שמשחרר אותי ושמצטער שאיכזב אותי, אבל הוא לא מבין שזה שמנסה שלא אדע מה קורה איתו כדי למנוע ממני דאגה רק הופך את זה חמור יותר, אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות לכן פונה לפורום שיכולו לעזור לי להתמודד ולתת לי כלים אני מרגישה כל כך חסרת אונים.... תודה