תינוקת לא חייכנית

שלום רב בתי בת 5.5 חודשים, נולדה בשבוע 37 במשקל נמוך. היא עדיין באחוזונים נמוכים מבחינת משקל וגובה, אך מתפתחת יפה. סבלה מאוד מגזים עד גיל חודשיים וחצי, וחייכה לראשונה לקראת גיל חודשיים. מאז גיל חודשיים השמיעה קולות כמו abu, agu, שעם הזמן התחלפו במעין מלמולים פחות "הברתיים", אותם היא משמיעה כאשר מעוניינת שנתייחס אליה (למשל כאשר רוצה שירימו אותה, או במהלך משחק, כאשר מתלהבת). היא יוצרת קשר איתי ועם בעלי, אותו היא רואה רוב היום - יוצרת קשר עין, מחייכת, צוהלת בקול, מנופפת בידיה כאשר מתלהבת. היא תינוקת בעלת מזג נוח סה"כ, לא בוכה הרבה. אולם, שני דברים מדירים שינה מעיניי - 1. אי אפשר לומר שהיא תינוקת חייכנית. היא מחייכת אלינו פעמים רבות במהלך היום, אבל לפעמים לא מחייכת, כאשר אנחנו מנסים לגרום לה לחייך, ופשוט מסתכלת לעברנו או מחייכת חיוך קטן. כאשר אנשים זרים פונים אליה, לפעמים לא מחייכת, ולפעמים מחייכת חיוך קטן ו"ביישני" ומסיטה ראשה הצידה. 2. היא מראה מעין הסתייגות ממבוגרים אחרים - לציין שהיא רואה בעיקר אותנו, כי הסבים והדודים גרים רחוק. כאשר נפגשים עימם, לוקח לה זמן "להתחמם" ובתחילה אדישה או מסויגת ולפעמים בוכה בהיסטריה ומבקשת לבוא אליי או אל אביה. לאחר כמה שעות, כשמתרגלת, מסכימה לשחק עם האחרים. האם מדובר בבעיית תקשורת או שניתן לייחס זאת למאפיין אישיותי/טמפרמנט? כפי בוודאי הבנת, אני מוטרדת מהרצף האוטיסטי. תודה רב