מה עושים ?

שלום רינת, את מתארת מצב לא קל בלשון במעטה ואפשר לשמוע את הכאב בקולך לגבי חווית הילדה. אני מבינה גם את הרצון פשוט להתרחק ממנו לגמרי, זה כאילו יצור מצב שלא צריך לגעת בכאב הזה בצורה כ"כ חיה ויומיומית. העניין הוא שבמצב כזה אולי חשוב מעט להתרחק מהרגשות שלך ולהתבונן על טובת הילדה. טובת הילדה היא שבכל זאת יהיו לה שני הורים, ורצוי שגם כאלו שמתקשרים ביניהם ברמה סבירה סביב מה שקשור אליה. מה שבלט לי דבר ראשון זו העובדה שאבי הילדה מנסה לכאורה לתאם איתה את ביקוריו. זו מעמסה כבדה מאד על ילדה בת 3.5. אני מרגישה שקודם כל מאד חשוב שתיאום הביקורים יהיה למולך-ועם הילדה שתשאר רק שיחה של אב ובת. השאלה היא כמה את מוכנה כרגע לעשות כדי ליצור בכל זאת את הקשר הסביר עם אבי הילדה? אני מציעה לעשות כל מאמץ כדי להגיע איתו לאיזושהי הבנה ותקשורת, אולי אפילו להציע לו ללכת לפגישות יעוץ/גישור סביב הנושא או שאת תקבלי עזרה שכזו כדי לדעת איך להתמודד טוב יותר עם המצב. נשאלת פה שאלה אפילו יותר קשה בין השורות...האם תוכלי לשאת שהילדה תהיה בקשר עם אביה גם אם אינו משלם מזונות? אלו שאלות שכדי להגיע לתשובה לגביהן וכדי שתהיי שלמה עם החלטתך, מאד חשוב לגשת לקבל עזרה. מחזקת ידייך, ליאת.