האם פעלתי נכון
דיון מתוך פורום משפחות חד הוריות - תמיכה וייעוץ רגשי
שלום. אבקש לשאול האם פעלתי כשורה . אני נשואה פעם שנייה , יש לי בת בגיל 25 מהנשואים הקודמים שגרה לבדה ושתי בנות בגיל ההתבגרות מהנשואין החדשים . אני מכירה את בתי הגדולה במיוחד ברגישות יתר שיש לה ומשתדלת לתת לה חם ואהבה ושלא יחסר לה דבר על מנת שלא תרגיש מקופחת ביחס לשתי אחיותייה הקטנות ולמרות זאת היא מרגישה מקופחת . לאחרונה ארגנו במקום עבודתו של בעלי יציאה לנופש שאפשר השתתפות של זוג מבוגר + 2 ילדים בלבד בגלל בעיית אכסון (חדרים) . מאחר לבתי השנייה היו תוכניות אחרות ויציאתה הייתה בספק הצעתי לבתי הגדולה לצאת איתנו על תנאי ז"א באם בתי המתבגרת לא תצא בתי הגדולה תצא במקומה . כששאלתי את בתי הגדולה האם היא מעונינת להצטרף (על תנאי ) באם אין לה תוכניות אחרות וכמובן הסברתי לה מה הסיבה לתנאי חטפתי התקפה רגשית ממנה "שהיא לא נחשבת לבתי " היא נספח וכו"י וכל נסינותיי להסביר לה שלא ניתן היה להזמין 2 מבוגרים +2 ילדים + מבוגר נוסף (כי היא נחשבת מבוגר) לא עזר לי והיא בשלה (בעבר כאשר אפשר הדבר היא יצאה איתנו לחו"ל ולקחנו 2 חדריםגדולים ) . הבעיה הקשה שהיא החליטה לנתק את היחסים איתי בגלל זה , הפסיקה להתקשר , כועסת , נעולה בצדק שלה , התחצפה אלי , פגעה בי , התחצפה ופגעה בבעלי (שעושה הכול למענה ) . כל נסיון לשוחח איתה ולהסביר לה מה היו הסיבות והשיקולים למה שקרה לא עוזר ואף מחמיר את המצב . האם פעלתי נכון / לא נכון ? האם לא הייתי צריכה לידע אותה על הנסיעה שהיא בתנאי כשידעתי שהיא רגישה ולהודיע לה ברגע האחרון באם זה יצא לפועל ? אין בכוונתי להמשיך ולהתחנן בפניה על מנת שתרד מהעץ כפי שעשיתי בעבר פעמים רבות במצבים דומים מתוך הבנה לרגישות יתר שיש לה כי הפעם היא הגזימה , היא פגעה בי ובבעלי שלא לצדק ולא מצאה לנכון לבקש סליחה על התפרצות הכעס והחוצפה שהייתה לה בגלל שהכנסנו אותה לנסיעה על תנאי . מה דעתכם. תודה
שלום גלי, את מעלה נושא מורכב של קנאת אחים שגם הוקצנה בעקבות מבנה המשפחה המורכב. אני חושבת שהנקודה היא לא הארוע הנוכחי. את גם מציינת שהיו בעבר אירועים דומים. בארוע זה- אפשר להבין את בתך (כי יכולת או להזמין אותה או לא להזמין אותה- אבל משהו במילים ובאופן של להיות "על תנאי" בדיוק מקפיץ אצלה את הנקודה הכואבת) וגם ניתן להבין אותך, שהתכוונת לטוב, ואף רצית לפרגן לה חופשה- ויצא ש"חטפת". מה שאני מנסה לומר שבקשר שלכן אם- בת- יש משהו שבו באופן קבוע את נכנסת לתפקיד האם המאכזבת והמפלה (גם כשכוונתייך טובות) ובתך תמיד נכנסת למקום של הבת המקופחת שלא רואים אותה-לעיתים אולי כי זה "נכון" אבל כנראה שלעיתים גם לא. ממליצה מאד לחשוב על יעוץ ועזרה מקצועית סביב נושא זה. בדר"כ אלו דברים שמחמירים אם לא פותרים אותם (ולא הולכים ונעשים קלים יותר). את יכולה לגשת בעצמך (כי לעיתים מספיק שאדם אחד עושה שינוי כדי שגם האחר) או- אולי יש לבתך נכונות ללכת עימך. חג שמח ליאת.