בהמשך ל"שיחתנו"

היי דן, קודם כל אני רוצה להודות לך על הסבלנות, ועל התשובות המקיפות והמנומקות. אני יודע שאני "קרציה", אבל אתה בטח יודע שרק כך אפשר להצטיין ;) אני נמצא במצב בעייתי כיוון שהייתי אצל מספר אורולוגים בכירים, וקיבלתי המלצות שונות, בעיקר לגבי מועד ביצוע הניתוח. חלקם טוענים שכדאי לנתח מיידית, וחלקם טוענים שאין צורך למהר, עדיף לחכות להחלמה מלאה מהביופסיה ולנתח רק אחרי כ- 3 חודשים מהביופסיה. הסיבה להמתנה לדעתם היא הצלחה טובה יותר לניתוח וכמו-כן סיכוי טוב יותר לשמירה על עצבים. הנתונים שיש בידי: ביופסיה: בדגימה 1 מתוך 12 נמצא גידול. גליסון 4+4=8. PSA בעלייה כבר מספר שנים. עליה חדה מאוד של כ 4 ng/ml בתקופה של כשנה לערך 10. ומאז נדנוד (עליה/ירידה) סביב 9. עקב ההמלצות השונות, אני נאלץ לקבל את ההחלטה בעצמי, שאינה קלה. לכן אני מנסה להגיע לשורש העניין, להבין את הבעיה בעצמי כדי שאוכל לקבל את ההחלטה. אני מטבעי מאוד יסודי. אינני רופא אולם אני סבור שאם אבין את מקור ההמלצות אוכל להגיע להחלטה ללא ייסורי מצפון... אודה לך אם תוכל לתת מעט פרטים לגבי ההליך הניתוחי: האם מהלך הניתוח הוא זהה בין מנתחים שונים, בפרט האם מקובל לקחת דגימות מהערמונית וסביבתה בזמן הניתוח על מנת להחליט בזמן אמת, תוך כדי הניתוח, על הרחבת הניתוח לחלקים סמוכים לערמונית? כלומר להסיר חלקים אחרים.. כמו-כן, אילו בדיקות מבוצעות במהלך הניתוח (PSA, ביופסיה, ...)? והאם הבדיקות הנ"ל מבוצעות על-ידי כל המנתחים כדבר שגרתי או לפי החלטתו של המנתח? תודה רבה על זמנך והשקעתך!!

ראשית, אני שמח לעזור ולכן אני כאן. שנית - אתה צודק. כאשר אדם מתייעץ עם גורמים שונים (ואין לי כלל ביקורת על כך) מבלי משים הוא מקבל תשובות שונות כי אין שני אנשים הרואים הכל עין בעין. מצב כזה אין מישהו שהוא "בורר" או קובע מה נכון ומה לא וכובד ההחלטה בין ברירות סותרות נופל על המתייעץ עצמו. אין לכך פיתרון. אשר לניתוח: ההליך הניתוחי פחות או יותר דומה בין מנתחים שונים בהיבט של היקף הניתוח. לא מבצעים בדיקות תוך כדי הניתוח ולא ניתן לזהות פריצה מיקרוסקופית של מחלה מחוץ לערמונית. אין משמעות לבדיקת PSA תוך כדי הניתוח. המטרה היא לסלק את הערמונית כולה ושלפוחיות הזרע ובלוטות לימפה תוך שמירה על "גבולות כריתה חופשיים מגידול" (למרות שתוך כדי ניתוח קשה לדעת אם משיגים יעד זה או לא). מאחר וכבר ציינת בפירוט רב את מצבך - אמרתי לך את דעתי בנידון וגם נתתי לך נימוקים שנראים הגיוניים בעיני לאו דווקא מנקודת ראות של הביולוגיה של המחלה אלא מבחינת ההתנהלות הכללית - ראה "התכתבויות קודמות". אני שב ואומר דבר שכבר אמרתי. אל לך להיצמד בדבקות כזו לשימור העצבים. זה נשמע כאילו אני אומר לך עזור את יחסי המין זה לא כל-כך חשוב. אך זה לא כך. כאשר אדם עובר ניתוח כזה יש סבירות גדולה לפגיעה בתפקוד המיני בין אם המנתח מדווח על שימור קפדני של העצבים ובין אם לא. כאשר יש סבירות לפריצת מחלה מחוץ לערמונית (בשל הגליסון הגבוה) הדבר החשוב ביותר הוא לנסות להגיע לגבולות חופשיים אפילו במחיר שלא משמרים עצבים. המטרה של הניתוח היא לרפא אותך מסרטן ולא לשמר או לשפר כושר מיני. את המין ניתן לשקם בהמשך. מצד שני אם מקבלים גבולות ניתוחיים נגועים (וזה מצב אפשרי בכל ניתוח) הצעד הבא הוא טיפול קרינתי, או הורמונלי או שניהם ואז התפקוד המיני נפגע בלאו הכי. הצבת השימור העצבי כיעד מרכזי היא טעות עקרונית.