נהריה

שלום רבקה. קודם כל, אני מצטער לקרוא שמהלך ההחלמה שלו הוא איטי, ואני מאוד מקווה שהוא יחלים במהרה, ויוכל להשתחרר ולחזור לתפקוד היומיומי שלו. כריתה רדיקלית של השלפוחית ויצירת תחליף לשלפוחית ממעיים, במקרה שלו סטומה, זה ניתוח מאוד גדול. אחוז הסיבוכים האפשריים בניתוח כזה הוא גדול יחסית. אני לא יכול לחוות דעה על מה שקרה, בגלל שאני לא בקיא בפרטים. אני מאמין שהרופאים שלו עושים את כל מה שהם יכולים בשביל למנוע סיבוכים, בשביל לאבחן אותם מוקדם ולטפל בהם הכי טוב שאפשר. מאוד מאוד חשוב לשמור על תקשורת בין המשפחה לרופא המנתח או לצוות הרופאים שמטפלים במחלקה. אם המשפחה מקבלת את המידע כמו שצריך ובזמן, זה יכול למנוע חרדה מיותרת. כמובן, חשוב גם שהמטופל עצמו יבין ויידע מה מצבו. לכן, אם יש שאלות, אני ממליץ לשאול את הצוות המטפל. לפעמים הרופאים עסוקים ולא יכולים לענות באותו רגע, אבל אפשר לתאם פגישה. כמו שאת בוודאי יודעת בתור אחות, אחרי ניתוחים שמערבים את המעיים, יש תקופת זמן שלוקחת למערכת העיכול להתאושש ולחזור לפעול. בזמן הזה ההמלצה היא לא לאכול או לשתות, ולכן יש צורך בעירוי נוזלים. בזמן הזה יכולה להיות ירידה במשקל. כשהתקופה של הצום צפויה להיות יותר ממספר ימים בודדים, כדאי לשקול מתן תזונה תוך-ורידית, כדי להחזיר לגוף את חומרי המזון שהוא צריך בשביל להבריא. לגבי מצב הרוח: במצב כזה אחרי ניתוח עם תהליך החלמה ממושך, זה טבעי שיש ירידה במצב הרוח. לפעמים קשה לראות את היציאה מהמצב הזה, למרות שכמעט תמיד ההחלמה מגיעה. מה שיכול לעזור, זה התייעצות עם פסיכיאטר לגבי תרופות שיכולות לעזור לעודד, לפחות לטווח זמן קצר. זה מאוד יכול לעזור. לגבי הבלבול: יש המון סיבות לבלבול בסיטואציה הזאת. דבר ראשון יש צורך לשלול את כל הסיבות הגופניות שעלולות לגרום לבלבול. זו העבודה של הצוות הרפואי כמובן. הרבה פעמים מגיעים למצב שבו נשללו כל הסיבות הגופניות, והמטופל עדיין מבולבל לפעמים. מה שעוזר במצבים כאלה זה פנים מוכרות שנמצאות ליד המטופל ומסבירות שוב ושוב היכן הוא נמצא ומדוע. אני מאחל לו ולכם החלמה מהירה וטובה.