שינוי התנהגות לחיובית יותר

שלום, יש לי שני ילדים, בן בגיל 8 ובת בגיל 6. מעבר לעובדה שהם לא מסתדרים בכלל, בלשון המעטה, אני נתקלת לאחרונה בקושי רב וחסרת כלים בהתמודדות מולם. הילדה התחילה להתחצף לאחרונה בטון הדיבור שלה לבקשות שלי. הילד לא מפסיק להתחכם ולהתסיס את אחותו. לצאת עם שניהם לטיול פשוט בחוץ, זה סיוט ולא הנאה והדבר שהכי מתיש זה הבקשות החוזרות ונשנות לדברים שצריך לעשות. זה פשוט כמו לדבר לקירות. אין מענה. אני מוצאת את עצמי כל כך עצבנית במהלך היום שאני ובעלי לא נהנים מהגידול שלהם. אנחנו רוב הזמן כועסים ומענישים וכבר נגמרו לנו הרעיונות לעונשים. בדרך כלל זה מתבטא בהפחתת זמן צפיה בטלויזיה או זמן מחשב. או קיזוז מהדמי כיס. שאלה הדברים שהכי קשה להם לוותר ולכן גם חשבנו שיגרום לשינוי, אבל כלום! כל יום הכל חוזר על עצמו שוב ושוב. כשאני נאלצת להשאיר אותם לפעמים אחה"צ עם אמא שלי, אני תמיד מתאכזבת לשמוע כמה הם רבו ולא הקשיבו לה. ואז אני מסתובבת בתחושה שכשלתי בתפקידי כאמא. כי אני באמת אחת שמאוד מעורבת בחיי הילדים, קראתי כמה ספרים בנושא חינוך ילדים ואני מצפה מעצמי לדעת לעמוד בפני האתגרים שהילדים מציבים לי. חשוב לי לציין שלא מדובר בילדים מופרעים עם בעיות. ותמיד אני מקבלת מחמאות מהסביבה על כך שיש לי ילדים טובים ומחונכים. אני גם רואה אותם בהשוואה לילדים אחרים וניתן לראות את ההבדל לטובה. אבל ההתנהלות מולם בבית היא קשה. אני כל הזמן כועסת, דורשת ומבקשת וזה כאילו עובר לידם. אני יודעת שזאת טעות לעשות לילדים הרצאות, וכשאני קולטת שאני עושה את זה, אני מיד עוצרת. ובכל זאת, יש דברים שהייתי רוצה לשנות ולשפר כמו התנהגות יותר מכובדת ומנומסת סביב השולחן, יותר צניעות בנושאי השיחה ביניהם (אני שומעת לפעמים מילים שאני לא אוהבת. לא קללות חלילה), יותר כבוד להורים, יותר מוטיבציה לעזור המטלות הבית. אשמח לקבל עצה או שתיים מה באפשרותי לעשות על מנת לשפר את האווירה בבית ולהתייבש להנות מהילדים שלי!