התקפי זעם בציבור

הי שירלי, לפני זמן מה שאלתי אותך לגבי התפרצויות של הבן שלי בן שנה ו-9 המצב לא משהו, לעיתי ם אי. אבלן לי דרך להרגיעו הוא מביא את עצמו עד לאיסטריות קשות. בנוסף התחילו בעיות בחוץ, לאחרונה כשאנו יוצאים לטיולים או למשחקיות הקטן שלי מאוד אוהב את זה והוא מאוד אקטיבי.היום זה היה די קשה. הינו בחוץ במשחקיה וקטן שלי נדחף לאיזה מתקן אליו היתה ילדה , הסברתי לו שימתין טיפה ושיתן לילדה קודם ואז יעלה אחריה, הוא התעצבן בצורה בלתי מסוסברת, צרחות עד אילת, לקחתי אותו הצידה ואמרתי שאין צורך בבכי ופשוט יש להמתין כמה דקות ואז יעלה למשחק, כמובן זה היה לשווא. אז פשוט לקחתי אותו לידיים וניגשתי לאוטו (כל זה מלווה בצרחות אימים ומבטים של אנשים), הושבתי אותו וכשנכנסתי לתדהמתי הוא נרגע כאילו לא קרה כלום. בנסיה אמרתי לא שאני כלל לא מרוצה מהתנהגותו, אבל לא נתתי הרצאה למה וכמה. האם פעלתי נכון? מה ומתי יש לומר לילד שהתנהגותו לא מקובלת? מאוד חשוב לי עכשיו להבין אותו כמה שיותר בעקבות הגירושין הלא פשוטים שאני עוברת וכמובן גם על השטן זה משפיע. אשמל מאוד לקבל הצעותיך המקצועיות על מנת להתמודד עם זה כמו שצריך להיות דמות סמכותי בעיני הבן שלי. הרי עכשיו אני חייבת להיות גם קשוחה כמו אבא וגם הכי אוהבת כמו אמא::) המון תודה מראש וסליחה על האורך.

שירלי המון המון תודה

הי שירלי, אתמול הקטן שלי התעורר משנתו הצהריים בצרחות אימים, באתי והואתי אותו מהמיטה, הוא לא רצה ידיים, הנחתו אותו על הרצפה ואז התחיל ההתקף, הסיבה לא היתה מובנת לי לכן לא היתי בטוחה בתגובתי, הוא לא רצה שום דבר מצד אחד, מצד שני הוא הושיט את ידו אלי וכשנגשתי אליו הוא הרביץ וכעס ממש חזק, אזז ניסיתי את ,חיבוק דוב" וזה ממש רק הכעיס אותו עוד יותר, הוא ממש התפתל בידיים שלי ונלחם האם להמשיך לחבק ? כי זה נראה לי לא מצא חן בעיניו לא היתי רוצה להגיע לרמה של היאבקות. תודה מרראש