התנהלות מול מורה מקצועית

למחנכת שלום רב, מחקרים וגישות חינוכיות מלמדים על כך, שצעקות, שכעס, שזלזול ושנזיפות, אינם יעילים ואינם עוזרים למשמעת ולהצלחת התלמידים בכיתה. נהפוך הוא, תלמידים בכל שכבות הגיל, אך בגיל ההתבגרות יתרה מזאת, רואים בהתנהלות זו חוסר אונים גדול ופחד של המורה מולם. ישנם מקרים בהם התלמידים "עושים דווקא", כי הם יודעים מה תהיינה התוצאות. זאת ועוד, תלמידים אינם מצליחים להפריד בין הפרסונה, המורה העומד מולם, ןאישיותו לבין הצלחתם הלימודית, למשל: לא הצלחתי במבחן, כי המורה צועקת כל הזמן או אני לא אוהבת את המורה הזאת אז דווקא אני לא אלמד. כלומר, יש להבהיר למורה זו, שדרכה החינוכית אינה טובה לה ולתלמידייה. הרי בבסיס מהותו של איש חינוך עומד התלמיד והצלחתו הלימודית – כך היא לא תצליח להניע את תלמידייה ללימודים ולהצלחה. נסי להעזר בצוות (יועצת, רכזת שכבה, מנהלת, פסיכולוגית וכו'), כדי להעביר לה מסר זה באמפטיה רבה לקושי שלה (המקצועי או האישי), בצד הדאגה להצלחת התלמידים. בטוחני שאותה מורה היתה רוצה משמעת ורוגע בכיתתה, שמשולבת בהצלחה וציונים טובים של התלמידים. ניתן לשאול אותה האם היא זקוקה לעזרה כלשהי, למשל: בהכוונה או בשיחות עם מספר מצומצם של תלמידים רעשנים. בחינוך ילדים האחריות הנה על המבוגר/על המורה. כשהיא תעשה שינוי בהתנהגותה, יורגש השינוי גם אצל המתבגרים. ולסיום, נגעת לליבי ברגישותך ובאהבתך לתלמידייך. ההי מודל בעבורה, ולמדי אותה כיצד עושים זאת – השילוב בין רגישות ואהבה לבין מקצועיות ומשמעת. יישר כח ובהצלחה, שירלי