ייעוץ

קרן שלום רב, ילדים בגילו של בנך מבטאים לעיתים תסכול וכעס בדרך אלימה, כמו: מכה, צעקה, התפרצות זעם או השלכת חפץ. בנוסף, ישנו הטמפרמנט (המזג) המולד של הילד, כלומר ה''איך'' של ההתנהגות, או הדפוס ההתנהגותי הפנימי של הילד. כהורים עלינו לתת מקום לרגשות אלו או למזגו של הילד מצד אחד, אך לשים גבול ברור וחד משמעי לגבי התגובה האלימה מצד שני. אלימות הנה גבול בל יעבור, וזהו המסר שצריך לעבור לבנך. כאימו את מהווה בעבורו מודל, על-כן רצוי שלא תצאי מגידרך גם כאשר התנהגותו הנה בלתי נסבלת ואלימה. כהכנה לשינוי ערכי עימו שיחה בתנאים הבאים: הילד צריך להיות רגוע ושלוו, אסור שיהיו מסיחים בשיחה, כמו: טלוויזיה ועלייך להיות בטוחה שהוא מקשיב ומבין את דברייך. יש לומר לו, שמעתה אינך מרשה לו להתנהג באלימות כלפי זולתו. הדגימי לפניו למה כוונתך. לאחר מכן אמרי לו, שאם יבחר להתנהג באלימות את תאלצי בצער רב ללכת מהגינה ולא לחזור באותו היום, לעזוב את ביתם של החברים או של סבתא וכדומה. ניתן לחשוב עימו מה עושים כשכועסים. ישנם גם סיפורים או שירים העוסקים בנושא, לדוגמא: "ברוגז" של לאה גולדברג, "התפיסות" של שולמית כהן, "בורגז ברוגז לעולם" של מרג'ורי ויינמן שארמאט, "לבקש סליחה" של אמירה עתיר ועוד. בעזרת הסיפורים והשירים ניתן לדבר על כעס, על עלבון או על רוגז כחלק מחיינו, וכיצד מתמודדים עימם. בסוף השיחה חשוב, שתדגישי בפניו שאת סומכת עליו, שיבחר להתנהג בכבוד לזולתו, מכיוון שהוא ילד טוב ונבון. אם הוא בוחר לנהוג באלימות יש להביט בעיניו, לאחוז בידו, ולומר לו בתקיפות אדיבה: במשפחה שלנו לא מכים !! אם את רואה שהוא משתדל, יש לעודדו, ולהדגיש בפניו את השתדלותו, כמו: אני רואה שאתה משתדל – אני גאה בך, היום שיחקת בהנאה מרובה בגן המשחקים ועוד. עם מסר נכון, גבול ברור ומודל שלך, בנך ילמד כיצד לנהוג ללא אלימות. בהצלחה, שירלי