הי שירלי.

הי שירלי, שוב אני פונה אלייך,והפעם אני מרגישה צורך לעצתך לדרך שבא בחרתי. האם את זוכרת את השיחות שלנו מה21.7? בקיצור, אני מרגישה שאני זקוקה בהחלט לשיקוף מצידך כיוון שהבחירה שלי מלווה ברגש. החלטתי שאני מסיימת את החונכות עם הנער, כיוון שהחודש האחרון ואתמול היו שני וויכוחים עם המשפחה של החניך, ולצערי הוויכוח האחרון (אתמול) היה לידו. הראשון, שעשיתי סך מסויים של שעות, בהן הסבתא עודכנה על 14 שעות שעבדתי ולא על 21, לשאלתה, מדוע אני לא עדכנתי אותה, טענתי, שאחריות זו מוטלת על בתה ולא עלי, התגובה שלה הייתה, אני לא מאמינה לך שעשית כ"כ הרבה שעות,היית שבוע בחו"ל תראי לי את היומן, הגבתי לה שהיא חוצפנית, כיוון שביומן שלי רשומים פרטים אישיים של תלמידים שלי ובכלל היא נכנסת לפרטיות שלי, ואין לה את הזכות. היא אמרה שהיא לא מאמינה לי, ואני אמרתי שאם אין אמון בי, אין לי מה להמשיך, כיוון שחוסר אמון יגרור סיטואציות לא נעימות. דבר שני.אתמול איחרתי לבית של החניך שלי כיון ששעה לפני הפגישה שלי איתו, יצרתי קשר עם האמא, והיא לא חזרה אלי, ורק 10 דקות לפני שהייתי אמורה להגיע הצלחתי לתפוס אותה והבנתי ממנה שהיא זוכרת שאני מגיעה (מס' פעמים הגעתי, והיא שכחה שאני צריכה להיות באותו יום, אע"פ שאלו ימים קבועים שאני מגיעה.) והאיחור שלי נבע גם כיוון שקניתי מס' דברים מתוקים לחניך שלי לכבוד ראש השנה... שהגעתי, הסבתא אמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי, אמרתי לה קצר, כיוון שאני רוצה להיות עם החניך, ואז היא אמרה לי, שאני צריכה לצאת בשעות שלמות כי היא לא רואת חשבון והיא לא יודעת לחשב את השעות שהייתי בחצאים ורבעים, ואם החניך הולך לישון מוקדם, אני צריכה לצאת מהבית קודם, כלומר שזו תהיה שעה שלמה, (דבר שאיני יכולה לשלוט בו.) בנוסף היא טענה שהיא רוצה שאגיע ב5 וחצי (איך שהילד יורד מההסעה) כיוון שעד שאני מגיעה (הפרש חצי שעה)הוא כבר הולך לישון, אמרתי לה שעד שאני מגיעה, תמצאו את הדרך להחזיק אותו, ואז לא יווצר כזה מצב שהוא הולך לישון מוקדם, כמובן שהסבתא הגיבה לא יפה, אמרתי לה את יודעת מה, אני אגיע ב5 וחצי,אבל לכל מה שדיברנו עכשיו יש טלפון, ואפשר לנהל את השיחות האלה בטלפון ולא ליד החניך.כשהסבתא הלכה, דיברתי עם האמא שזה ממש לא יפה איך שמתנהגים אלי לאחרונה ומתייחסים אלי, אמרתי לה שאני מאוד פגועה, ולא מבינה מה הם רוצים ממני??? היא אמרה לי, מה אני אעשה זה הטון של אמא שלי, אמרתי לה שמבחינתי היא ואמא זה אותו דבר, אחרי שאמרתי זאת הרגשתי שאיני יכולה להישאר בבית, לכן אמרתי לאמא, תראי, אני מרגישה שאני לא יכולה להישאר פה, אני הולכת, היא שאלה אם אני עוזבת אמרתי לה שלעת עתה, אני לא יודעת,... איך נשמע לך הסיפור הזה?? אני ממש לא רוצה לפגוע בו, הוא לא אשם שזאת אמא שלו, וזאת סבתא שלוובכל זאת אני איתו כבר שנה וחודשיים וההכנה שלי לעזיבה צריכה להיות הדרגתית, והיא לא תהיה הדרגתית. מה עושים???

שנה טובה ומתוקה ושבוע טוב. אכן היה לי המון זמן לחשוב לפני שאני מגיבה לך... אופי המשפחה הוא מאוד קשה, כיוון שיש שם מלחמת כוחות, מי ינהל את מי ומה. ולכן תמיד השתדלתי לא להכנס לזה.אמרו לי משפט מאוד חכם החג, שנתינה לעיתים אינה טובה מידי לנותן, ואכן זה בעצם מה שקרה, הנתינה שלי הייתה מירבית מידי למשפחה ביחס לתקופת העבודה שלי שם. עצם העזיבה שלי תפגע בנער, וגם ככה הוא פגוע, ואיני יכולה לשלוט בזה,אך חשבתי אולי לעשות הפסקה של חודשיים או חצי שנה ואז לתת למשפחה את התחושה של ההפסד, כיוון שהם בהחלט לא רוצים שאסיים שם ומצד שני איני יכולה להרשות להם להתייחס אלי כאל חפץ וכאל ניתנת לשליטה.איני יכולה לעשות גם את תהליך העזיבה תוך חודש כיוון שכשהתחלתי בתהליך בפעם הראשונה,החניך שלי כ"כ כעס עלי ובצדק, בהחלט היה לו תחושת ביטחון תמידית בזמן השהות שלי איתו, ובכל מקום שההינו, גם מחוץ לבית, מה שאין לו כשאני לא שם, ועדיין אני מזכירה את העובדה (גם לעצמי)שאיני יכולה לשלוט בכל דבר. מה שכן חשבתי אולי כן להגיע בשעה שהסבתא ביקשה, למרות שאני יודעת שבאותה שניה החניך שלי יורד רק מההסעה, ובעצם מה שאני אעשה אני אהיה יותר חכמה, ופשוט אתן לו את הזמן שלו להתארגן, ולנוח= לזמן שבו הוא ממתין כביכול עד שאני מגיעה, ואז אני חוסכת את השקט מהסבתא, וכמובן שאני אעשה זאת בגבולות היכולת שלי. אך את כל מה שמסביב לחוסר אמון, בכל מקרה אי אפשר לשנות,ואני לא אשנה, אך אני אתן להם להבין שזה מיותר כל היחס שלהם, ושאני לא נפגעת כאן רק הם, אני מסתכל ע"ז כאילו אני בעצמי עכשיו מורה, כי יש הורים גם כאלה לצערי לא?.. איך את חושבת?