התפרעות בלתי נשלטת

דורית שלום רב, בפנייתך ישנן כמה נקודות חשובות. ראשית, כאשר מציבים גבול יש חשיבות גדולה לעקביות כמו שכתבת, אבל בעקביות אין ויתורים. ויתור מעביר לילד מסר, שהגבול אינו בדיוק גבול. לפני הכנסת גבול למשפחה, יש לבדוק היטב את טיב הגבול ומשמעותו. יש לשאול – מהי המטרה של הגבול? או מה המטרה לשמה הצבנו את הגבול ? שאלות אלו יעזרו בבניית מערך גבולות יעיל ואיכותי. שנית, בתך עברה שני שינויים מאוד משמעותיים בחייה – גמילה ממוצץ ומעבר לגן עירייה. בנוסף לשינויים אלו, היא גם הייתה חולה. בתך אינה יכולה להבין את המשמעות של "בכי ללא סיבה" או "בכי עם סיבה". היא בוכה, כי יש דבר מה שקשה לה או שהיא רוצה לומר לכם שקשה לה. עונש עבור הבעת רגשות, כמו: בכי, אינו מומלץ, מכיוון שהוא מעביר לילד מסר שגוי. ילדים בגילה של בתך "מדברים" דרך ההתנהגות, כלומר ההתנהגות הנה השפה שלהם. נסי לראות מה בתך "אומרת" לך בהתנהגותה, למשל: קשה לי בלי המוצץ, שמרגיע אותי, אני מתגעגעת לגן הישן שלי, קשה לי להתמודד עם כל כך הרבה שינויים בחיי ועוד. לעיתים קשה לילדים לעשות מעבר בין בכי לבין רוגע. לכן עזרי לה כשהיא בוכה, ושאלי אותה האם היא זקוקה לעזרתך כדי להרגע, כמו: חיבוק ונשיקה או הליכה יחד לשטוף את הפנים. התנהלות זו תסייע גם לך. חשוב לעודדה, ולציין בפנייה את הדברים הטובים שהיא עושה במהלך היום, לדוגמא: היה לי כייף לצחוק איתך היום, היית היום מקסימה ויש לי חשק גדול לקרוא לך סיפור עכשיו, אני גאה בך- עשית לי שמח בלב בהתנהגותך היום וכו'. בהצלחה וגמר חתימה טובה, שירלי