אופי עקשן

רינה שלום רב, גיל שנתיים מוגדר לעיתים כ"גיל ההתבגרות" הראשון. בגיל זה בודקים הפעוטות את עצמאותם ואת מערך הגבולות, שמוצב מולם ע"י המבוגרים בחייהם. כלומר, מצד אחד צריך לתת לו להתנסות, לחוות וללמוד. מצד שני, יש להציב מולו מערך של גבולות ברורים, עקביים וחד משמעיים. חשבי מהו גבול בל יעבור בעיני רוחך, לדוגמא: האם המשחק עם האוכל והלכלוך הנלווה הנו גבול בביתך ? אם התשובה הנה לא, אז לא מעירים לו על כך ומנקים בתום הארוחה. אם התשובה הנה כן, יש לומר לו באופן חד משמעי, שהאוכל אינו משחק, ואם יבחר לשחק באוכל את תאלצי לקחת את צלחתו, מכיוון שתביני שסיים לאכול. מכות למשל, הנם גבול בל יעבור, שלא מקובל בהתנהלותינו מול הזולת – לא מרביצים. יש לומר לו בתקיפות אדיבה, שבביתנו לא מרביצים. יש להוסיף על כך, שאם יש דבר מה שמפריע לו או שמכעיס אותו, הוא יכול להסביר לך מה הוא רוצה, מכיוון שהוא כבר "ילד בוגר".כדי לאכוף גבול יש לחזור על הדברים שוב ושוב ולהיות עקביים. כמו-כן יכול להיות שהוא ראה וחווה מכות של ילדים בגן. על-כך יש לשוחח עם הגננת והצוות, ולשמוע מהן מהי גישתן החינוכית ומה הן דרכי הטיפול בנושא כמדיניות הגן. יש לקחת בחשבון שהבית הנו המשפיע העיקרי על חינוך הילד, לכן הקפידי והתמידי בהעברת המסרים והגבולות, שרצויים לך במשפחתך ובחינוך ילדך. נקודה נוספת וחשובה עד מאוד הנה עידודו של בנך. בתוך תקופה לא קלה זו, יש לזכור לומר לו מילים טובות על התנהגויות חיוביות שעשה. יש לחבקו ולנשקו לרוב, ולא לשכוח לומר לו כמה הוא אהוב ומקסים, כדי שלא ישכח את הילד הטוב והכיפי, שהיה ממש לא מזמן. כל טוב ובהצלחה, שירלי