גיל שנתיים האיום או חרדת נטישה קיצונית?
דיון מתוך פורום ייעוץ חינוכי
שלום שירלי. הנני פונה שוב לעזרתך המקצועית כפי שעשיתי בעבר. הקטן שלי כבר בן שנתיים וחודשיים ואנו בשיא המרד. לאחרונה נסיך שלי לא נותן לי לזוז ממנו, הוא לא מאפשר לי להתאגן בבוקר, אפילו לשירותים הוא לא נותן לי ללכת וא אחרי בצרחות איסטריות. אם הוא נרגע הוא חייב שאני אהיה לידו ואסתכל עליו. הוא תמיד היה ילד עצמאי, ואני נותנת לו המון תשומת לב, מטיילת איתו, משחקת בבית, אבל בימים האחרונים הוא מתנגד להכל, אבל להכל, על כל דבר קטן יש לנו התקף זעם ואני כבר לא מסוגלת לעמוד בזה, אני מסבירה לו שהוא כועס וזה מקובל, אני כאן, איתך, אחכה עד שתירגע. זה יכול להמשך 40 דקות, בסוף הוא נרגע ובא לחבק אותי, אנו יושבים על הרצפה מחובקים ואני אומרת לו שאני גאה בו שהוא התצליח להרגע לבד, ואז אם אני מנסה לזוז או לקום ההתקף נמשך - זה כאילו מעגל סגור ואני אובדת עצות. מה אני עושה לא בסדר? יש לציין שאני גרושה טריה, יש לקטן קשר נפלא עם אבא, המון בזכותי, אולי זאת הסיבה והוא פשוט התחיל להבין ואז כועס אלי? או שזה תמרון? אשמח מאוד להצעותיך המקצועיות שלהן אני זקוקה כל כך. תודה מראש
מרי שלום רב, הסיבות שבנך אינו מרפה ממך לאחרונה יכולות להיות רבות ומגוונות, למשל: גילו הצעיר או הגירושים הטריים. ילד בגילו אינו יכול תמיד להביע את עצמו במילים, לכן הוא עושה זאת באמצעות התנהגותו. חשוב מאוד להמשיך להציב לו גבולות ברורים, ולא לפצותו בדרך כלשהי על הגירושים. ילדים יודעים לחוש היטב רגשות אשמה ויסורי מצפון, בעיקר כשהם מלווים בפינוק יתר ובפיצוי של הילד. אלו יכולים ליצור בעיות התנהגות ומורכבות רגשית. לכן, יש צורך לגלות מולו סבלנות והבנה מצד אחד, ומהצד השני יש להקנות לו תחושת בטחון ושגרה תקינה בעזרת מערך גבולות ברור. נסי לתת לו תפקידים ו"עבודות" קטנות בבית, כמו: לסדר את השולחן (בצלחות ובכוסות מפלסטיק , כמובן), לקפל איתך מגבות, לנקות יחד ועוד. תפקידים בבית ובמשפחה נותנים לילד תחושה של שייכות ושל ערך. כמו-כן חשבי על פעילות אותה הוא יכול לעשות, כשאת מתארגנת בבוקר, למשל: משחק או צפייה בטלוויזיה. המשיכי לעודדו, כשהוא מצליח, כמו שאת עושה. בנוסף על כך, רצוי שתפני לקבלת עזרה בעבורך לליווי, להתייעצות ולתמיכה יותר מעמיקים. כל טוב ובהצלחה, שירלי
מנהל פורום ייעוץ חינוכי
