בת שנה ו-3 חודשים

מאיה שלום רב, התנהגותה של בתך הנה שכיחה לגילה. בגיל זה אין לפעוט די מילים לבטא את צרכיו, את קשייו ואת תסכולייו, לכן יש לו נטייה לצעוק, להכות, לנשוך ועוד. צרחות של פעוט גורמות למבוכה להורים מן המבטים ומן התגובות של האנשים ברחוב. להורים נדמה במצבים אלו ש"רק הילד שלו מתנהג כך" , ו"שכולם חושבים שהוא הורה לא טוב". למרות אי הנוחות מול ה"קהל" ברחוב, דיבור פנימי זה אינו מקדם את ההליך החינוכי ורצוי להמנע ממנו. ראשית דבר, בדקי את הזמנים שבהן היא צועקת והיכן היא מתנהגת כך, לדוגמה: בגן השעשועים לפני שהולכים הביתה. בדיקה זו תאפשר לך לחזות את התנהגותה, ולהערך בהתאם. בגילה הרך של בתך דיבורים מרובים אינם עושים את העבודה, אלא המעשים. לכן כאשר היא צועקת בפעם הבאה, יש להרימה על הידיים , לחבקה בחיבוק "דוב", ולקחתה הביתה. ברגע שתחזרי על התנהגות זו כמה פעמים, היא תבין ותקשר את התנהגותה לתגובתך. יש להמשיך עימה עם האהבה, עם הסבלנות ועם הדיבור ללא הצעקות, שמצויים כבר בביתכם, ולהוות בעבורה מודל. לגבי משיכת השיער – בניגוד לצעקות, פעולה זו הינה מכאיבה ואינה נעימה בלשון המעטה. כאשר היא מושכת בשיער לזולתה, יש לאחוז בידה, ולומר לה – אסור למשוך בשיערות זה לא נעים (לאמא, לחברה ועוד). כדי שהמסר יעבור בצורה חד משמעית, יש לומר את הדברים בתקיפות, אך לא בכעס (תקיפות אדיבה). בכל מה שצויין לעיל יש להיות עקביים מאוד ובעלי סבלנות מרובה. בהצלחה, שירלי